אני קצת מתגעגעת לאישפוז. לצבוע מנדלות כל היום ולהיות בעולם שלי באין מפריע.
מתגעגעת לבידוד ולטבע הפסטורלי לצד המטופלות המופרעות. לדיסונס בין השקט לשיגעון.
עכשיו בלימודים כל הזמן משתמשים במונח ״בית משוגעים״ בלי לחשוב שמישהו בקהל אשכרה היה באחד.
אני מנסה להתכחש בכל הכוח ולהגיד שזה לא מעליב אותי, אבל זה כן.
כל פעם שהם משתמשים בביטוי הזה נהיית לי צביטה בלב.
אין ספק שזו הייתה החוויה הכי טובה שעברתי אי פעם. שהרגשתי דברים אמיתיים ולא את ״החיים״ היומיומיים המדשדשים והמשעממים שהרגילו אותנו לחשוב שהם החיים.
אני חייבת פרא, אני שייכת לטבע. לטבע האדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin