לא כתבתי כאן המון זמן. די כי הכל אתו דבר. השינוי מתקדם ממש לאט. אני מקווה שהקלישאה "כל עכבה לטובה" תתן בראש הפעם. ירד לי קצת החשק לכתוב. אני לאחרונה מתמסרת לויזואליות של דברים. חורשת על כל תמונה שנקלעת לדרכי.
עשיתי טיול מדהים בחו"ל. עכשיו אני רואה תוכנית על אמה ווטסון ואני לא מסוגלת לכתוב. שיט נגמר. בכל מקרה הטיול הזה עורר בי היי מטורף. התרבות, היופי, האפלוליות שאין בישראל, האוכל. הכל פגע בי. הרגשתי שאני סוף סוף בבית. שאני איפה שאני צריכה להיות. יש בי רצון עז לעזוב את ישראל. אני יודעת שזה בטוח לא זוהר כמו שזה נראה לי עכשיו אבל מבחינה תרבותית אני מרגישה שאני לא כאן. אני מפחדת שבכל מקום אני לא אשתלב כמובן אבל אולי הפעם זה יהיה שונה? עדיף לקוות שזה יהיה שונה עד סוף החיים מאשר להתיאש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin