אני באמת ובתמים לא מבינה מה כל כך מקפיץ גברים במילים "שוויון מגדרי". את תשבי עם מישהו משכיל, פתוח שידון איתך על כל נושא בעולם אבל שזה יגיע לסדר החברתי שלנו בעינייני נשים-גברים הפיוז שלו יעשה קצר בכל המערכת. הוא עשוי להיות המוסרי שבמוסריים עד שזה מגיע לנשים.
אני לא מבינה את זה. אני רק אפצה את פי במשפט כמו "זה אבסורדי שרק 3 % מנהלות בכירות בעולם" (סתם נתון בדיוני שהגיתי) , או "תכל'ס, מה הקטע של להוריד שיערות?" (רק לתהות מה הקטע, אפילו לא לנקוט תהליך, רק להבין מאיפה זה נובע!) והם יסתערו עלי! ישספו את גרוני! ישימו אותי בצינוק! אבל תכל'ס בעיקר ירו עלי משפטים כמו:
"הככללללללל ביולוגייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!"
"יש דברים יותר חשובים מזהההההההה!!!!"
"עוד פעם את והשטויות שלךךךךךךךךךךך"
"מה אני צריך לשמוע את זה!!!!"
"מירב מיכאלי היא הרעה החולה של הכנסת!" (בחיים לא הזכרתי מילה עליה)
"כמה זמן את לוקה במחלה?"
בחיאת נשמות, קחו נשימה. אף אחת לא מדביקה לכם בית שחי שעיר לפנים, אתם עדיין לא יולדים אף אחד, הבת שלכם בתולה עד גיל 24...הכל טוב!
רק מנהלים שיחה רגועה, מה ההיסטריה?
כאילו להתעניין בנושא הופך אותי להאלק האיום או משהו... מבחורה חביבה ואהובה נהייתי אויבת הציבור הירוקה והמאיימת...
פשוט, למה?
למה זה כזה מזעזע גברים? אפילו סתם לדון בעדינות, בלי שיפוטיות, בלי אקטיביזם, למה סתם שיחה רגילה נהפכת למלחמת עולם?
למה הם כאלה מתקוממים וחוששים לערער ולהרהר על הסדר הקיים?
כאילו אני יכולה להבין שזה נוח להם להיות בעמדת כוח, טוב אולי בעצם אמרתי הכל? הם לא רוצים לרדת ממוקדי השליטה? עדיין הטיעון הזה לא באמת עונה לי על השאלה. כמובן שיש כאן היבט אידיווידואלי וכל אחד מהגברים מגיב מסיבותיו אבל אולי בכל זאת יש מכנה משותף להתקוממות ההזויה הזאת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin