שמתי לב שאני בן אדם ממש מוזר שזה נוגע לבעלי חיים. יש לי נטייה לכבד אותם יתר על המידה.
הנה מספר דוגמאות מהיחס ההזוי שלי לבעלי חיים:
נגיד אני בערך הבן אדם היחיד בבסיס שמגלה אמפתיה לחתולים. במקום לסלק אותם אני מאכילה אותם בעוד ש99% מהאוכלוסיה אפילו נגעלים מהם.
חולדות\עכברים: יצא לי לראות ברחוב כמה פעמים ולא רק שלא נגעלתי - הוקסמתי. חשבתי שזאת החיה הכי תמימה ומתוקה בעולם שזוכה להרבה אלימות סתם.
נמלים שבונות מושבה אצלי על השיש במטבח - כואב לי להרוג אותן. אני ממש לא יודעת מה לעשות איתן. האמת אף פעם לא הרגתי אותן מרצוני. אני רואה אותן וחושבת "יאללה בואו, תאכלו!!! בתאבון! מקווה שהולך לכן טוב עם הקן!". פעם שמתי על נמלה דבק חם בכוונה והרגשתי רע עם עצמי עד...עד היום האמת.
ג'וקים? לא מסוגלת למעוך אותם. מודה שאני נגעלת אבל כל פעם שאני נתקלת במקק אני עושה חשבון נפש עם עצמי למה הוא מגעיל אותי ומנסה להסתכל עליו ולחקור אותו. אני חושבת שבסך הל הוא חיה נורא לא מזיקה ולא מגיע לו להמעך ככה באכזריות.
דבורים...מפחדת קצת אבל יודעת שאין לדבורה שום אינטרס ממשי לעקוץ אותי. היא מנסה לחיות את חייה, להכין דבש וכאלה, אני מנסה לחיות את חיי, למצוא משמעות לקיום וכאלה...ואין מה להתגרות אחת בשניה. תכל'ס יש כאן הרמוניה.
ואני לא איזה פריקית חיות משוגעת שיש לה 200 כלבים בבית, 3 איגואנות, סנאי מעופף וצלופח. גם אני לא נקשרת מאוד לחיות הבית הבנאליות. פשוט לא מסוגלת להפרד מהמחשבה שעומד מולי יצור עם יכולת תחושתית מחשבתית כלשהי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin