האמת שג'ואן ריברס הייתה הרבה יותר מסתם אישה מצחיקה בשבילי. היא באמת כל שישי ניתקה אותי מהחיים שלי. ב50 דק' שראיתי 'משטרת האופנה' התנתקתי מהחיים שלי, מהצרות שלי, מהבאסה שלי והרגשתי בהוליווד. אולי תגידו שזו הגזמה פראית אבל לרגע הרגשתי שאני מרכלת עם ג'ואן, קלי, ג'וליאנה וג'ורג' על גדולי התעשייה ומעיפה עליהם דאחקות. התוכנית מילאה לי איזשהו צורך. אני מרגישה חור בלוח הזמנים שלי פתאום. בודקת כבר שבועיים אם במקרה המקליט הקליט לי משטרת האופנה. אני בוכה בתשדירים שמראים לזיכרה של ג'ואן ריברס. הרגשתי שאיבדתי אדם משמעותי בחיי.
ג'ואן שימשה לי מעין דוגמה לגדולה. היא לא פחדה מכלום. היא שימשה לי דמות מעצימה. לא רציתי להיות כמוהה, אבל היא עוררה בי השראה להיות כל מיני דברים. נתנה לי השראה לא לפחד, להראות שאפשר.
קשה לי בלי מנת הטראש השבועית שלי. אני כבר 3 שבועות תוהה איזה תמונות פאפארצי הזויות פיספסתי. רואה משטרת האופנה העלובה עם דורין אטיאס וחושבת מה לג'ואן היה להגיד, איך קלי תאיר את עיני למה לא מדוייק בתלבושת.
מי היה מאמין שהתוכנית הזאת תהפוך לחלק כזה משמעותי בחיים שלי. ג'ואן איך הלכת ממני ככה, בתקופה שכל כך הייתי צריכה אותך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin