לא רוצה להיות אישה יותר. לא רוצה. פשוט לא. למה זה מגיע לי. למה נולדתי פגומה. למה כל הזמן העולם עסוק בלהוכיח לי שאני חרא, שאני בכיינית,שאני לא טובה בכלום . למה נולדתי לעולם הזה. למה שדיים ורחם עושים אותי לאיזה נכה?
ברוח שלי, במוח שלי אני לא מרגישה "אישה". לא יודעת מה זה להרגיש אישה. לא מרגישה שיש לי מין בכלל. מרגישה כמו משהו עם מחשבות, וזהו. לא גבר,לא אישה... בעל חיים חסר מין. לא מתיחסת לעצמי בשום דרך ממוגדרת.
אבל העולם? כמה סנקציות חברתיות, כמה השוואות, כמה האשמות, כמה חוקים, כמה כללים. רק נולדתי וישר קנו לי ברבי,שלחו אותי לחוג ג'אז והביאו לי פיג'מה של הלו קיטי.
האמת שגם היה לי פלייסטיישן ושיחקתי "טקן" , והיה לי "לגו ביוניקל", ו"קראש בש", וממש אהבתי "ליטל פייטרס" ורציתי להרשם לחוג כדורגל אבל אבא איים שישבר לי האף. הייתי הבת היחידה בקורס מתמטיקה באוניסרסיטה בתוכנית לתלמידים מצטיינים, הבת היחידה בכנס למשחקי וידאו, הבת היחידה שרשומה לטורניר "טקן" ...הייתי המון פעמים "הבת היחידה". זה בחיים לא הפריע לי. בחיים לא הרגשתי שמפלים אותי.
לא יודעת כבר...לא יכולה יותר עם ההתעסקות המיותרת הזאת בכתבות ומחקרים איזה מגדר יותר טוב כי מגדר זה כזההההה בולשיט.
ממני,
הפות ששווה פחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin