אני תמיד הייתי מאד אינטנסיבית, בעיקר בכל מה שקשור לרגשות שלי. והראש שלי תמיד נמצא שלב אחד או כמה שלבים קדימה, מתכננת את ההמשך, מחכה לעתיד, מצפה שמשהו יקרה. אני מניחה שיש בזה פן חיובי, שאפשר לקרוא למחשבות האלה שאיפות, רצונות, דברים שמניעים אותי קדימה. אבל אפשר גם לקרוא לזה - בן אדם שלא חיי את הרגע. אם אני ממש עסוקה בעתיד, האם אני לא קצת שוכחת איך זה לחיות היום?

בלי קשר למחשבות האלה, באמת שאין לי מה להתלונן. החיים שלי ממש נפלאים! יש לי ארוס (בקרוב בעל), אנחנו גרים בדירה מדהימה, לשנינו עבודות רווחיות, אנחנו לא נזקקים לעזרה כלכלית מההורים, נוסעים הרבה לחו״ל, וכמובן צעירים ומאוהבים! באמת שחיי מסתדרים יותר טוב מסוף של סרט. אני ממש ברת מזל ואני אומרת על כך תודה כל יום.

יש את הימים שהמחשבות שלי נמצאות רק בעתיד. מעבר למטלות הבית, מעבר לעבודה, אני חושבת על החתונה, על הירח דבש, ואז זה עובר לילד הראשון... והשני ועל החיים בכללי. אני חושבת איך הזוגיות שלנו תשתנה, עם המצב החדש, עם תוספת נפשות למשפחה, עם זמן רב שיעבור. אני חושבת כמה חוזק נפשי צריך כדי להיות שם זה עבור זה, בטוב וברע.

אני חוששת בעיקר ממה שקרה להורים שלי, או לזוגות אחרים שפרקו את החבילה, אני לא רוצה להיות ביניהם. עם זאת לעולם אי אפשר לדעת, אפשר רק לקוות שזה לא יקרה. ראיתי את הלב של אמא שלי נשבר, ראיתי בגידות, ראיתי שלשמור על הקשר זו לו עדיפות ראשונה עבור הרבה אנשים, ואני לא רוצה לגלות איך זה.

איני חושבת שזה מה שיקרה לנו, אני מאד בטוחה בנו, אבל אני כן יודעת שנשתנה עם הזמן, כלפי עצמינו וכלפי הסובבים אותנו. איני רוצה שנקח זה את זה כמובן מאליו. 

בסופו של דבר זה עניין של לקיחת סיכון. עם כל השיקולים הרגשיים והלוגיים. זוג הרבה יותר חזק מאנשים בודדים. זוג זה כתף תומכת, נפשית, רגשית, כלכלית. זוג זו חברות נפש, הבנה ופשרה בעיקר, זה כשבוחרים את הקרבות שלנו וגם כשמתווכחים זוכרים שאנחנו באותו צד. זוג זה אנשים שמכבדים אחד את השני ולא שוכחים להגיד תודה זה לזה. זוג זה אנשים שלמדים ביחד אחד על השני וכל אחד על עצמו. זוג זה כח. זוג זה הקשר הכי חזק שיכול להיות.

כי זוג יוצר משפחה, זוג יוצר חיים.

לאחרונה הרהרתי על העובדה שאנשים שמים את הילדים שלהם במקום הראשון בחייהם. אני חושבת שילדים זה מאד חשוב, אבל במקום הראשון נמצא הקשר הזוגי. אם לאבא ואמא טוב ביחד אז גם הילדים מאושרים. צריך לא לשכוח לשמח זה את זה ולהעניק אהבה גם כשנכנסים התפקידים החדשים של הורות למשוואה. פעם חשבתי שילד זה הדבר הכי חשוב שיש, אבל אם ילד יגדל במחשבה הזאת הוא יהיה מפונק ולא ידע להעריך דברים. ילד צריך לדעת שהוא אהוב ורצוי אך כשהוא מתנהג לא כשורה יש השלכות, כשהוא מתנהג יפה יש חיזוקים. אני חושבת הרבה על הורות למרות שזה עוד רחוק. 

חברות שלי אומרות שבקרוב אהיה אמא, כאילו העובדה שאני מתחתנת ישר מכניסה אותי להיריון. אנחנו כבר כל כך רחוקות זו מזו שכבר אין בינינו את ההבנה של פעם. אנחנו בשלבים כה שונים בחיים שהריחוק שנוצר הוא בלתי נמנע. כל כך הרבה מחשבות, עם עצמי, הרבה בלאגן בראש...