חצי יום התרוצצתי ברחובות תל אביב וראשלצ וחיפשתי גלריות (חצי מהן לא קיימות יותר,וטפ?). המסקנה שהגעתי אליה היא שהרבה יותר קל לפתוח דוכן באמצע הרחוב ולקוות לטוב. אני תיארתי לעצמי שלא יהיה קל למצוא מקום שיקבל את עבודתיי, אבל הסתבר שלא קל למצוא שום מקום בכללי (אלה אם כן אני נוסעת באוטובוס...אז אני רואה את כל הגלריות שיכלו להתאים לי...רק חבל שהרגליים שלי הפכו לפאקינג עיסת בננות אחרי שעות של הליכה במעגלים אז כבר אין לי כח אפילו לצאת מהאוטובוס גגגאאאאאעעערררגגג). בכא עכשיו אחרי שקיבלתי את הכן ציור נהיה לי דחף מטורף לצייר בכל רגע פנוי ...יש לי המון רעיונות ואפילו התחלתי לרשום אותם, לעתיד. קשה לי להתרגל לגל ההשראה שמציף אותי, חבל שבמקום להוציא אותו החוצה אני צריכה ללמוד למגן בכל מקצוע אפשרי.
עוד מעט סוף שנה, אבל לא אכפת לי ככ מהבגרויות. זה לא מלחיץ אותי, לא כמו תחילת שנה הבאה..כי כרגיל אני בסטרט מהידיעה שיתכן שינוי בשגרת חיי. אולי לא אראה כל יום את אותם האנשים,לפחות לאו דווקא את אלה שבאמת ארצה לראות כל יום. גם כנראה אאלץ לעבור מגמה, מה שאומר שתעמוד בפניי בחירה בין מחשבים, עיונית, למאבק השארות במגמה הנוכחית. בקיצור שנה הבאה יכולה להשתנות יותר מדי, והמח שלי מתקשה לעכל את זה בינתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Pipka&