פשוט אמא להתגאות בה. מדברת על אינטגריטי ועמידה בזמנים כל חייה וכשהכל עובר מהתיאוריה למציאות, אי אפשר לבטוח במילה שלה.
אגאיסטיות. אם לה היתה סיבה להגיע, כבר היינו בדרך חזרה. דברים שקשורים אלי? למה לה לטרוח בכלל?
חודשים שהיא חופרת לי על ליסוע לנהריה, וכשסוף סוף אני מסכימה, היא חייבת לשכוח מהתנאי היחיד שלי, לחזור עד שש וחצי. לא מספיק שאני מרגישה שם לא רצויה, היא רוצה להרוס לי הכל, רק שלה יהיה רווח מזה. יופי לה, היא בילתה איתי במקום האהוב עליה, בזמן שיכולתי בעצמי להיות עם חברים וטיפה להנות. בנוסף להכל, אני גם לא יכולה לדבר איתה על זה, איך אפשר לדבר אם מי שחושב שהוא תמיד צודק? אני צריכה ללבן איתה את הדברים, אבל היא אף פעם לא באמת מקשיבה. לפחות אני יודעת לספוג טוב.
לפחות הסוף של הסופ"ש היה נחמד, היה בבית ספר יום פתוח וכולם התנדבו להכיר לטטניקים הקטנים את הבית ספר, להסביר על המערכת ועוד. זה נתן לי פלאשבק רציני למה שהיה בדיוק שנה לפני, כשאני הייתי הטטניקית הקטנה והפחדנית שהקשיבה קשב רב לזיבולי השכל של מירית, רכזת המגמה. אני מתה עליה, ובכל זאת היא חופרת על השטויות. משעשע לראות את זה עכשיו מזוית שונה. ראיתי כמה אנשים מוכרים שהיו איתי בבתי ספר לפני ויצו, עזרתי לכמה והכי חשוב - ראיתי את רוקסן! אחרי איזו שנה שאנחנו מתכתבות היא הגיעה לחיפה. אני ואיידי התערבנו על עשרה שקלים את מי היא תחבק קודם, כי איתו היא נפגשה כמה פעמים לפני ואיתי עוד לא. מן הסתם היא חיבקה אותי ראשונה, אבל בעניין העשרה שקלים אני לא אתעקש. רוקסן היא כמעט כמו שדימיינתי, היא מדהימה, אינטיליגנטית ויפיפיה. אולי טיפה סדיסטית (השפתיים שלי לא התאוששו מהדרך המוזרה שצבטה אותן בזמן שאמרה שיש לי שפתיים ממש נפוחות ויפות, אבל אני חושבת שאשרוד), אבל היא ממש מקסימה!
כל כך הרבה זמן שלא כתבתי באופן ישיר את מה שעובר עלי בלי מטאפורות והיגדים להסתתר מאחוריהם. קל לברוח למקומות המתוסבכים, ללכת הפוך על הפוך. לעמוד אל מול הפשטות והאמת זו הסגולה האמיתית. אני מופתעת מעצמי. ובאמת, אם פחות אנשים היו קוראים בבלוג שלי בלי שאדע אם קוראים כל פוסט או לא, (אני יודעת על לפחות שניים), הייתי יכולה להיות הרבה יותר פתוחה בכתיבה שלי. ראבק, זה בלוג. בלוגים נועדו לפריקה, לא לעוד סודות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
