New Perspective

אני רוצה לתעד לעצמי קטע שאותו בחור (שאני מאוד מושפעת מדעותיו) כתב, אתם מוזמנים לקרוא או שלא, כעיקרון זה מיועד לעצמי.

לקראת הבחירות רציתי להבהיר משהו לחבריי, אני יודע שרבים מכם, כמו רוב אזרחי המדינה הינם תוצרים של מערכת האינדוקטרינציה העדיין-מפא"יניקית של משרד החינוך, האקדמיה, התקשורת ושאר סוכני הבורות, כך שיש לכם תפיסה קצת שטחית של פילוסופיה פוליטית. עבורכם חיברתי את הפמפלט הקצר הזה.

"ימניות" היא תפיסת עולם הוליסטית שמבוססת על הפילוסופיה והתרבות המערבית, ששורשיה בליברליזם, בלאומיות, בתיאוריה הפוליטית של החוקתיות/רפובליקניות ובפילוסופיה הכלכלית הקפיטליסטית.

"ימני" מאמין בהתערבות קטנה ככל האפשר של המדינה (או הממשלה) בחיי האזרח, ימני מאמין בשוויון בפני החוק ושוויון הזדמנויות (אך לא בכפיית "שוויון" מוחלט מלמעלה אליבא דסוציאליזם), בחופש כלכלי, בממשלה קטנה שמפקחת ולא מבצעת, בשלטון החוק והחוקה, בדמוקרטיה, בקהילתיות ובתקפותה של זהות לאומית (שנובעת מתוך עקרון הקהילתיות). אמונות אלו עוברות כחוט השני אצל כל "ימני" – לא משנה באיזו מדינה הוא חי.

הימני הוא לא אוטופיסט – כלומר הוא לא מאמין בתיקון עולם מוחלט שיכול להוביל לחברה צודקת לחלוטין, שווה לחלוטין ונטולת אלימות או עימותים. הימני הוא פרגמטיסט, מבין שבני האדם הם חיות מורכבות, שהם לא באמת נולדו שווים אלא כסך כל הגורמים החיצוניים המקיפים אותם – ושלא תמיד הרצונות שלהם זהים - לפיכך יש לנסות למקסם את החופש שבו הם פועלים, כל עוד הם לא פוגעים בזולת.

משום כך "ימני" לאו דווקא אומר אדם שמאמין ב 100% במפעל ההתנחלויות, שחושב שצריך לספח את כל השטחים ולעשות משטר אפרטהייד או להרוג/לטרנספר כל ערבי.

ימני יכול להכיר בעובדה שפלסטין היא המצאה צינית של השמאל העולמי מאמצע המאה הקודמת וש 77% משטח הבית הלאומי לעם היהודי הוא בכלל הישות הקולוניאליסטית המלאכותית המכונה "ממלכת" ירדן, אבל ימני הוא גם אדם חושב שמבין את המציאות. גם ימני רוצה שלום, אבל ימני מסתכל על הצד השני בחשדנות מוצדקת. את ההתנגדות הפנימית שלו לממשלה גדולה ומתערבת הוא משליך גם על ההתנגדות הפנימית שלו למעורבות בינלאומית בענייני מדינת הלאום שלו, במיוחד אם מדובר לא במדינת לאום אחרת אלא בגוף פסאודו ממשלתי עולמי כפייתי כמו האו"ם או האיחוד האירופי.

ימני הוא לאו דווקא פנאט דתי (אפילו אם יש לו כיפה על הראש) שמאמין בכפייה דתית או מוסרית, בטח שלא כזו ממשלתית. ימני יכול לכבד ולתקף את הזהות הלאומית היהודית, ההיסטוריה השפה והתרבות – מה שמכונה ציונות - אבל זה לא סותר את היכולת שלו להכיר גם בזהות לאומית של עם אחר. השאלה האם הפלסטינים (או לצורך העניין ה"ירדנים", ה"סורים" או ה"עיראקים") הם אכן עם היא שאלה נפרדת... ימני לעומת זאת לא יכול לקבל מצב שבו במדינת לאום אחת יש "זכויות לאומיות" גם לעם אחר שיש לו מדינת לאום משלו. זה כמובן לא סותר את שוויונו המוחלט של אזרח בן לאותו מיעוט בפני החוק ובכלל.

שמאלני ששולל את הזכות של העם היהודי להגדה לאומית אבל חוגג את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה כזו הוא צבוע. ימני שמסוגל לשלול זכויות, רכוש או חירויות של אזרח אחר (אפילו אם הוא אזרח בשטח כבוש ולא אזרח המדינה ממש) הוא גם צבוע. בגלל זה לדעתי ימני צריך להתנגד מאוד להפקעת קרקעות פרטיות של פלסטינים ופגיעה מכל סוג בקניינם.

ההצמדה המיידית של ימני ל"כיבוש" היא שרירותית ואף מלאכותית. מי שכבש את יו"ש זה השמאל ומי שבנה שם את מנגנון הכיבוש (ותכלס גם את מפעל ההתנחלויות) זה השמאל. הכיבוש הוא מצב חוקי קיים שישראל מחויבת להחזיק על ידי הדין הבינלאומי, עד שתיפתר התסבוכת בינינו לבין הערבים המכונים פלסטינים. מדובר באקסיומה, מצב נתון שנוגד את המבנה הפילוסופי הבסיסי של הימניות.

לסיכום - האמונה בחירות אישית וכלכלית ושוויון הזדמנויות לכל אזרח חייבת לעמוד יד ביד עם התפיסה הלאומית אם אדם רוצה לקרוא לעצמו ימני. אדם שמאמין בשלילת הלאומיות, הסרת הגבולות ובחברה אוניברסלית עם חירות מקסימלית הוא לא ימני אלא אנרכיסט. אדם שדוגל בצמצום חירות הפרט והשוויון בפני החוק ובהעמקת המעורבות של המשטר בחיי האזרח – ובד בבד מניף דגל לאומי או לאומני הוא לא ימני אלא סוציאליסט נאציונלי. או ההפך, איך שבא לכם.

דיעות פוליטיות. מי צריך אותן?

הסיכסוך הערבי-ישראלי לא לא יפתר מעצמו כמובן, אבל מה שהאזרח הקטן יכול לעשות הוא אפסי.

תתמקדו במה שכן בר שינוי, המצב החברתי כאן הוא על הפנים, ואף אחד לא נוקף אצבע.

אני לומדת למתכונת בתולדות האמנות ויצירה אחת מרגיזה אותי ברמות לא נורמאליות.

אני שונאת את 'ת"א עזה'.

אני בכלל שונאת שמלאנים קיצוניים. עכשיו תגידו לי שאני ימנית מסריחה, אז לא. אני באמצע. אני שונאת גם את הימנים הקיצוניים.

דוד ריב מעצבן אותי, יפה נפש, מראה את הצד הגועלי של ת"א כשאנחנו בכלל לא אדישים, החמאס אדיש. זאת שנאה עצמית, ה"יצירה" שלו. לא שאני בעד ההפצצות בעזה, אבל אנחנו רק מגיבים למה שלא בשליטתנו. הגנה עצמית, שמעת על המונח הזה פעם?! מה אתה מנסה להביע בציור שלך? שאנחנו צריכים לסבול בשקט עד שנופגז? יש תופעה פסיכולוגית של הזדהות עם האוייב ורצון להיות כמוהו. שיתבייש בעצמו. הוא לקח את הצילומים של עזה מהעיתונות. ברור שבעיתונים מקצינים הכל, מראים רק צד אחד במאבק. הצד של השעיר לעזאזל, הצד של תושבי עזה המסכנים והחלשים. אם הם לא היו רוצחים אותנו, אני לא חושבת שהיתה לנו סיבה מוצדקת להתעסק איתם.

אני לא אומרת שהימנים צודקים עד הסוף, תמיד יש את הקיצוניים שחושבים ש"מוות לערבים" זה הפיטרון היחיד. אל תבינו אותי לא נכון, אני ממש ממש לא בדיעה הזאת, אני פשוט חושבת שהביקורת שבציור הזה מוגזמת ולא חושפת את כל הצדדים שבמציאות. קל שיהיה לך צלם פרטי שיצלם לך את החלקים הכי משעממים בת"א כמו בניינים. ת"א הומה הרבה יותר מהציור הזה, אז למה לעוות את המציאות?

זאת אמנות?! קומיקס טיפשי.

מצידי תשללו את הדיעה שלי, לא איכפת לי. כל אחד ודעותיו.

לשם הפרוטוקול, הנה היצירה:

כיצד צעירות מסוגלות לאבד את בתוליהן כה בפזיזות?

כיצד צעירות מודעות לסכנות ומדחיקות?

כיצד צעירות הופכות למושחטות?

כיצד צעירות לא עומדות בעקרונותיהן?

כיצד צעירות כה שבירות?

כיצד צעירות מסוגלות לרצוח את בנם המתבשל בבטנן לאחר טעויות?

הכיצד?

לפחות זה מניח את שאר הבעיות בפרופורציה נכונה.

אך אין לי רצון להרחיב, הכאב ראש שזה יוצר גדול מידי בשביל שאכנס לעומק העניין, לכן אסכם זאת במשפט אחד.

רצוי לשמור על שפיות דעת, במיוחד כשמורדים במערכת הפוליטית הפנימית המתנגדת לחיצונית וסוטרת את העקרונות, החוקים והנורמות המוסכמים.

האם אי פעם מישהו חשב על האדם כהה העור העובד בשביל סביו או סבתו? לא. חושבים לטובת הישיש המסכן והזקוק לטיפול, אך בחיים לא יחשבו על המטפל המסור, שעזב את כל חייו לטובת פרנוס המשפחה.

מדוע זה כך? מדוע אנו, היהודים מתנהגים כנאצים, חושבים שגזענו הוא הגזע הטוב ביותר ושהפיליפינים הם סתם חיות הנתונות לחסדנו? אנחנו יוצרים שואה בעצמנו! רואים את השונה כנחות.

היום, כשעברתי ברחוב, ראיתי פיליפיני בגיל העמידה סוחב סלים כבדים מאוד, כשזעה נוטפת ממצחו השחום. חשבתי עליו, לאן הוא הולך? לבטח לטפל בקשיש. תהיתי האם יש לו משפחה שהוא השאיר מאחורה, מפרנס אותם ומביא להם כל חודש כמה אגורות. ומה עם הילדים שלו? שרוצים את אבא שלהם בחזרה. מה אם אישתו? שיודעת שהכסף לה הוא שולח מספיק רק בקושי לחיים דלים, ומתגעגעת לאהוב ליבה, שאמר לה שיביא כסף הביתה ומיד יחזור, אך הוא מתעקב.

הפיליפינים לא נועדו לחיות בישראל, הם לא משתלבים בארצנו וכה חבל לי על העבדות שלהם. אני בטוחה שכשהיו קטנים, חלומם לא היה לעבוד בשביל ישישים חולים, אך אין באפשרותם להגשים את חלומם כמו כל אדם אחר, בגלל חוסר בהשכלה ועוני.

מצד שני, מה יעשו הזקנים ללא עזרת העובדים הזרים?