New Perspective

אני רוצה לתעד לעצמי קטע שאותו בחור (שאני מאוד מושפעת מדעותיו) כתב, אתם מוזמנים לקרוא או שלא, כעיקרון זה מיועד לעצמי.

לקראת הבחירות רציתי להבהיר משהו לחבריי, אני יודע שרבים מכם, כמו רוב אזרחי המדינה הינם תוצרים של מערכת האינדוקטרינציה העדיין-מפא"יניקית של משרד החינוך, האקדמיה, התקשורת ושאר סוכני הבורות, כך שיש לכם תפיסה קצת שטחית של פילוסופיה פוליטית. עבורכם חיברתי את הפמפלט הקצר הזה.

"ימניות" היא תפיסת עולם הוליסטית שמבוססת על הפילוסופיה והתרבות המערבית, ששורשיה בליברליזם, בלאומיות, בתיאוריה הפוליטית של החוקתיות/רפובליקניות ובפילוסופיה הכלכלית הקפיטליסטית.

"ימני" מאמין בהתערבות קטנה ככל האפשר של המדינה (או הממשלה) בחיי האזרח, ימני מאמין בשוויון בפני החוק ושוויון הזדמנויות (אך לא בכפיית "שוויון" מוחלט מלמעלה אליבא דסוציאליזם), בחופש כלכלי, בממשלה קטנה שמפקחת ולא מבצעת, בשלטון החוק והחוקה, בדמוקרטיה, בקהילתיות ובתקפותה של זהות לאומית (שנובעת מתוך עקרון הקהילתיות). אמונות אלו עוברות כחוט השני אצל כל "ימני" – לא משנה באיזו מדינה הוא חי.

הימני הוא לא אוטופיסט – כלומר הוא לא מאמין בתיקון עולם מוחלט שיכול להוביל לחברה צודקת לחלוטין, שווה לחלוטין ונטולת אלימות או עימותים. הימני הוא פרגמטיסט, מבין שבני האדם הם חיות מורכבות, שהם לא באמת נולדו שווים אלא כסך כל הגורמים החיצוניים המקיפים אותם – ושלא תמיד הרצונות שלהם זהים - לפיכך יש לנסות למקסם את החופש שבו הם פועלים, כל עוד הם לא פוגעים בזולת.

משום כך "ימני" לאו דווקא אומר אדם שמאמין ב 100% במפעל ההתנחלויות, שחושב שצריך לספח את כל השטחים ולעשות משטר אפרטהייד או להרוג/לטרנספר כל ערבי.

ימני יכול להכיר בעובדה שפלסטין היא המצאה צינית של השמאל העולמי מאמצע המאה הקודמת וש 77% משטח הבית הלאומי לעם היהודי הוא בכלל הישות הקולוניאליסטית המלאכותית המכונה "ממלכת" ירדן, אבל ימני הוא גם אדם חושב שמבין את המציאות. גם ימני רוצה שלום, אבל ימני מסתכל על הצד השני בחשדנות מוצדקת. את ההתנגדות הפנימית שלו לממשלה גדולה ומתערבת הוא משליך גם על ההתנגדות הפנימית שלו למעורבות בינלאומית בענייני מדינת הלאום שלו, במיוחד אם מדובר לא במדינת לאום אחרת אלא בגוף פסאודו ממשלתי עולמי כפייתי כמו האו"ם או האיחוד האירופי.

ימני הוא לאו דווקא פנאט דתי (אפילו אם יש לו כיפה על הראש) שמאמין בכפייה דתית או מוסרית, בטח שלא כזו ממשלתית. ימני יכול לכבד ולתקף את הזהות הלאומית היהודית, ההיסטוריה השפה והתרבות – מה שמכונה ציונות - אבל זה לא סותר את היכולת שלו להכיר גם בזהות לאומית של עם אחר. השאלה האם הפלסטינים (או לצורך העניין ה"ירדנים", ה"סורים" או ה"עיראקים") הם אכן עם היא שאלה נפרדת... ימני לעומת זאת לא יכול לקבל מצב שבו במדינת לאום אחת יש "זכויות לאומיות" גם לעם אחר שיש לו מדינת לאום משלו. זה כמובן לא סותר את שוויונו המוחלט של אזרח בן לאותו מיעוט בפני החוק ובכלל.

שמאלני ששולל את הזכות של העם היהודי להגדה לאומית אבל חוגג את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה כזו הוא צבוע. ימני שמסוגל לשלול זכויות, רכוש או חירויות של אזרח אחר (אפילו אם הוא אזרח בשטח כבוש ולא אזרח המדינה ממש) הוא גם צבוע. בגלל זה לדעתי ימני צריך להתנגד מאוד להפקעת קרקעות פרטיות של פלסטינים ופגיעה מכל סוג בקניינם.

ההצמדה המיידית של ימני ל"כיבוש" היא שרירותית ואף מלאכותית. מי שכבש את יו"ש זה השמאל ומי שבנה שם את מנגנון הכיבוש (ותכלס גם את מפעל ההתנחלויות) זה השמאל. הכיבוש הוא מצב חוקי קיים שישראל מחויבת להחזיק על ידי הדין הבינלאומי, עד שתיפתר התסבוכת בינינו לבין הערבים המכונים פלסטינים. מדובר באקסיומה, מצב נתון שנוגד את המבנה הפילוסופי הבסיסי של הימניות.

לסיכום - האמונה בחירות אישית וכלכלית ושוויון הזדמנויות לכל אזרח חייבת לעמוד יד ביד עם התפיסה הלאומית אם אדם רוצה לקרוא לעצמו ימני. אדם שמאמין בשלילת הלאומיות, הסרת הגבולות ובחברה אוניברסלית עם חירות מקסימלית הוא לא ימני אלא אנרכיסט. אדם שדוגל בצמצום חירות הפרט והשוויון בפני החוק ובהעמקת המעורבות של המשטר בחיי האזרח – ובד בבד מניף דגל לאומי או לאומני הוא לא ימני אלא סוציאליסט נאציונלי. או ההפך, איך שבא לכם.