קיבלתי שתי הצעות לסקס בימים האחרונים.
האחד רצה לצאת ולבלות בשבת כשלמדתי וסירבתי בנימוס, אז הוא אמר "אז בואי לפחות נשכב". כתגובה אמרתי לו שאף פעם לא נהנינו מהמיניות אחד של השני ולא הגענו לסיפוק והוא ענה לי שאין לנו משהו יותר טוב לעשות היום. הבחור הנוסף היה סטוץ חד פעמי שהתחיל שוב לפלרטט איתי וללכת סחור סחור בשביל "פגישה תמימה".
הגעתי למצב של דחייה עמוקה כל כך מהמחשבה על לשכב עם גבר שאני לא אוהבת, סתם לשם הזיון. אולי גם אני שיתפתי פעולה עם התרבות המיניות הנגישה, אך עכשיו אני מסתכלת מפרספקטיבה רחבה יותר ולא מוצאת את הפואנטה. אני כבר לא חושבת שחשיפת גופי לעיניי זר, מגע חודרני אתו וקרבה כזאת באמת תורמת להרגשה טובה. אני לא מכחישה שאני אוהבת את ההרגשה של מלאות באיבר המין שלי, או את האגו הגדל בזכות המחשבה שאני סקסית בעיניי אחר, גורמת למישהו לרצות ולשכב איתי שוב ושוב, אלא אני כבר לא חושבת שזה שווה את ההרגשה הרעה שיש לאחר האקט. הצורך להחליף את הסדינים שזיעה של מישהו שאני לא אוהבת נגעה בהם (שלא לדבר על קרצוף הגוף), החשיפה למחלות עם שמות מופלצים, תחושת הגומי שמדכאת את ההנאה של הסיטואציה.
כשהייתי במערכות יחסים סקס היה פעולה טהורה ומעצימה, התמסרות ונזקקות לתחושות ורגשות. זה היה חלק טוב וחשוב מהזוגיות, הרצון להעניק לאחר את כל מה שההוויה שלי מסוגלת להציע, ולקבל בתמורה את מלא החום והאהבה. לפעמים כשהייתי שוכבת עם בני זוג היינו צוחקים תוך כדי ומתייחסים בקלילות לעונג. היו פעמים שזה כבר איבד את המילה "זיון" והפכנו לישות אחת. היו קוויקים סתם לכיף ומקלחות משודרגות.
עכשיו, כשאני רווקה זה איבד המון מהמשמעות והפך למכני ומבחיל, שאני כבר לא מוצאת סיבה להמשיך ולהיות פעילה מינית. מה הטעם כשזה לא קולח ומרגש?
(Jack Vettriano)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
