בדרך כלל כשאנשים אומרים את זה הם מביעים כבוד והערכה כלפי ההורה עם הכסף, אך במקרה שלי אני בזה לו.
הוא התחיל בתור אדם משפחה אמידה, ואביו אמר לו שיממן לו את לימודיו האקדמאים רק אם יבחר ללמוד הנדסת חשמל. אבא שלי ניסה, למד ושקד, אך התיאש במהרה כשהבין שהנושא משעמם אותו. אבא שלו ניתק איתו קשר והעזרה הכלכלית נעלמה יחד עם הנתק. בהמשך, הוא החליט ללמוד רפואה. הוא התקבל ללימודים (בציונים מבריקים, יש לציין), אך את שלב נתיחת הגופה הוא לא הצליח לעבור מנטלית. הוא זוכר לרעה את הציפורניים משוכות הלק של הגברת בפורמלין ולא יכל לשאת את זה אחרי כמה חודשים. גם מהלימודים האלו נשר עד שלבסוף מצא את המקצוע המושלם עבורו - ריבים.
הוא מצא את הדרך הנכונה לריב עם אנשים, למד את החוקים וההתנהגות הנאותה בריבים כדי לנצח עד שלבסוף הפך לעורך דין ממולח ומוצלח במיוחד.
כל בוקר הוא היה שם את החליפה המסודרת שלו, הולך למשרד ומתכסח. בהמשך, התחום גם נהיה רווחי למדיי, ובמהרה הוא יכל היה לתפח את התחביבים השונים שלו במחירי שחיטות, כגון קניית שלושה זוגות אופניים יוקרתיים, החלפת רכב ספורט עם שיפורים כל חצי שנה וכמובן השקעה מינימלית של דמי מזונות לאישתו לשעבר (ולי, כמובן, על אף שעדיין התקשנו לגמור כל חודש).
הוא התחתן בשנית עם אישה נאה, שכל מה מעניין אותה בחיים זה שיחות רדודות ורכילויות שכונתיות, והוא בנה לה את הבית המושלם, בשכונה הכי יקרה של עיר מגורינו. הבית כל כך גדול, עם מרפסות בכל פינה, שתי חצרות וקומת גג, סלון, פטיו, שלושה חדרי שינה, עוד ועוד שירותים ומקלחות, שתי דירות מרווחות להשכרה ולגולת הכותרת: חדר "חנות" המשמש חנות להפוגת השיעמום לאישתו. הבית מורכב מזכוכיות וברזלים, מעט קירות ומשטחים ריקים עצומים. הריהוט מינימליסטי, קר ומנוכר, ואפילו יש בחדר משחקים של הבת המשותפת שלהם ספה של אותו מעצב שעיצב בבית האח הגדול.
לדעתי, החיים בבית כזה מביכים ומזעזעים. יכלו להיכנס בכל המשטח הזה 10 משפחות ולהינות מחיי רווחה מדהימים, אך משפחת החזירים הקפיטליסטים שלי חשבה אחרת.
רק חבל שאבא שלי ממשיך לטעון שהוא נאמן למרץ כשבפועל הוא רק ממשיך את הכלכלה הליברלית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
