"היי אבא"
"אור אחותך! שכחת שיש לך משפחה? עלמה מאוד מתגעגעת אליך, קחי אותה.
אור אחותך!"
"עלמה מתוקה, מה שלומך?"
"בסדר. אבא הפעיל אח ותיכף יהיה חם"
תמיד אותן מניפולציות דו כיווניות, שימוש באחותי ככלי להביא אותי אליהם. אפילו שיבוש המילה כ"אור אחותך" מרגיז אותי. יש לו קטע כזה של להתביית על שיבושי מילים ולא לעזוב אותם, להופכם למטבע לשון. ככה קרה לי בילדותי, כשאמרתי "קרומלה" במקום פומלה. במשך כמה שנים היה זה צחוק על חשבוני ("צוחקים איתך, תולעת, לא עליך!") ועד שבכלל הבנתי מה המילה התקנית, עבר נצח. איך עלמה תבין שיש מילה שנקראת "אחות"? איך תבין מה אני בשבילה? ואבא שלי ממשיך להזרים לתוך ראשה הקטן מחשבות מקופחות, גורם לה לחשוב שאני לא נמצאת וצריכה לבוא יותר. גורם לה לגעגועים לפני שהיא יודעת איזה רגש מרגישים כשמתגעגעים. רק עכשיו קניתי לה ערכת משחקי חנוכה של הנסיך הקטן, ולא מזמן לקחתי אותה ליום כיף בגני משחקים, פארקים וגן חיות.
גם הכינויים בהם קורא לה נוראיים, כפי שהשפיל אותי בילדותי כך הוא גם עושה לעלמה. איך אסביר לה שהיא לא ג'וק אלא ילדה יפיפיה? הוא מוריד אותנו, הופך את בנותיו לקטנות ושבריריות. אין פלא שאני מחפשת גברים מלאי ביטחון עצמי, כריזמה ונרקסיסטים. הם מורידים אותי בדיוק באותו אופן, בדיוק בדרך האינטרקציה היחידה שאני יודעת עם גברים, הגבר של חיי, אבא שלי.
להתעמת איתו לא בא בחשבון, תמיד יהיה לו נימוק מנצח. השפה המשפטית קולחת מפיו, והוא, אדון שלמות, לא נותן פתח להידברות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
