New Perspective

רוח חורפית חדרה דרך סדקים בחלונות שטרם הוברגו, יללותיה החרישיות משרות אווירת רפאים בחדר החשוך. קורי עכביש הגיחו מבין צללים בפינות הריקות של החדר. הצבע על משקופי הדלת ובפינות החלונות התקלף כבר מזמן, ורק שרידים זעירים של אותו כחול-אפרפר ישן-נושן העידו על עצם קיומו אי-אז.

ווילונות שקופים ומתפוררים התנופפו באיטיות ברוח החודרת מבחוץ, קצותיהם קרועים ובלויים. תפריהם נראו כה דקיקים וקטנים, כאילו נטוו על ידי מאות עכבישים קטנים.

בחוץ געשה הרוח, רוקדת על צמרות העצים העבותים והכהים. הירח עמד במרכז השמיים השחורים, כמעין משגיח על החדר, ואורו החלש היה מקור התאורה היחידי במקום בו שלט צלו של החושך.

בחדר החרש, כמעט לא נראה אור ירח. הקור ששרר שם היה כמעט מקפיא, אך לא הטמפרטורה היתה זאת שגרמה לאווירה השוררת להיות קרה כקרח; על אף שהאפלה הכבדה הקשתה על הראייה, היה זה ברור שהחדר ריק מחפצים, למעט כיסא רעוע שניצב סנטימטרים ספורים לצד החלון הבודד על הקיר שניצב אל מול דלת החדר. היה זה כיסא פשוט עשוי עץ, נטול עיטורים או גילופים למיניהם. הזקנה נראתה אף עליו, בעץ המאפיר והמתקלף, ברגליים המתעקמות לנגד הרצפה ובכמה מוטות חסרים במשענת הכיסא העקומה. קורי עכביש נטוו לאורך אחת הרגליים ועד הרצפה.

נראה היה שהזמן באותו חדר נתקע בתקופת זמן לא ידועה, מהיום בו מתגוררי החדר נטשו את המקום עד לעת בה נהייה זה מקום מגוריהם של עכבישים ומזיקים, ביתה של הרוח ומקום משכנה של האפלה.

החדר היה שקט לזמן מה. רק שריקותיה הרכות של הרוח הטופחת על זגוגית החלון נשמעו בקושי. היא הלמה על קירות העץ ואיימה לפרוץ דרך הדלת החורקת, אך הדממה הנצחית של החדר לא התפוגגה.

לפתע, כשהדלת נפתחה באיטיות ובחריקה איטית, נמשכת, ופנים אפופי צל הגיחו מבין החשכה, היה ניתן להבחין בעוד פרט מסתורי בחדר. אור הירח חדר מבין פתחה של הדלת, אך האפלה לא דעכה; אור הירח החלש לא צלח לגבור עליה, כאילו הייתה עשויה אבן קשיחה. אך אף על פי אותה חשכה בל נפסקת, ניתן היה להבחין בדבר מה שנעלם מן העין עד עתה; דבר מה המשתרך לאורך הכיסא, נודם ודומם, לא זע, אינו משמיע קול. הוא היה שם כל אותו זמן, שקט כעכבר, מתמזג עם החשכה.

על הכיסא ניצב אדם, או ליתר דיוק, גופתו הקרה של אדם. ראשו נח ברפיון על הקיר בו ניצב החלון, גופו פונה אל הקיר הניצב מולו, בצורה בה אור הירח אינו מסוגל להאירו. בגדיו היו בלויים, ולא נראה היה שמת מדקירת סכין או מיריית רובה. הוא נראה רגוע ושליו, כמעין ישן, אך זרועותיו עטפו את גופו בקשיחות, כמנסה לחמם את גופו ללא הצלחה מרובה.

נראה היה שמת מכפור.

האיש בפתח הדלת, שפניו היו אפופי צל, צעד צעדים חשדניים ישירות לתוך החדר. ברגע שרגליו נחתו על רצפת החדר נטרקה מאחוריו הדלת בפתאומיות. החדר שב ונעשה אפלולי כמקודם. הוא נשם נשימה עמוקה, רועד, וכשנשף אדי קור נפלטו מפיו. הוא הביט אל תוך החשכה ואימץ את עיניו להסתגל לאפלה שהייתה כמעט מוחלטת. לאחר כמה רגעים החל להתהלך לכיוון הכיסא. נשימתו נעתקה ברגע שהבחין בגופת האדם, אך הוא המשיך להתקדם לעברה, אם כי בצעדים מהוססים במקצת.

הוא חש בנוכחות מעיקה הצופה בו ממרחק, אם כי רק הירח השקיף על החדר. מבולבל, הוא אחז בפינת משענת הכיסא ונשען עליה בתשישות ופחד גלוי.

הוא הסב את מבטו לצדו, שם ניצב הקיר משמאל לדלת שעד כה התמזג באפלה, ונראה כאילו הוא מתמשך עד אינסוף. הוא ראה בטשטוש משהו משורבט לאורך הקיר, והתקרב בסקרנות כדי לבחון בבירור את הכתוב. עיניו סקרו את אותיות הזהב הקטנות, והלז חש את הקור חודר אל עצמותיו במהירות. הוא הרגיש שאין לו זמן רב. אך לפני שסיים לקרוא את הקטע ולפענח את הכתוב, נשמתו נעתקה מגופו והוא קרס ארצה.

חלפו דקות שנדמו לשעות, שכן לחדר זמן משלו. חלקיקי אוויר ריחפו בחלל החדר. שום תזוזה לא הורגשה. באותו רגע היה החדר שקט, וברגע שאחריו אור עז חדר בפתאומיות, מפר את השלווה המעיקה שבחדר. האור קלח מכיוון הדלת שנפתחה בקול חריקה עדינה.

ישות לבנה וזוהרת שמסביבה הילה השתרכה לתוך החדר. היא נראתה כאישה ישישה וחרושת קמטים, אך עם זאת רבת עוצמה. נראה היה שהכירה את החדר היטב. היא הסתובבה בו בנינוחות, מגלה לעין את פינותיו; בנוסף לגופה הישובה על הכיסא ולגופה שהצטרפה אליה רגעים מה לפני כן, נגלו עוד ארבע גופות שחלקן אך ורק שרידים.

יחדיו, מספר הגופות בחדר לא עלה על הספרה שש - כמספרו של השטן.

הישות התהלכה בכבדות עד לאמצעו של החדר המלבני והתיישבה שם בנוחות. כאשר עצמה את עיניה, הדמיון בין פניה לפני הירח היה כה מוחשי ומצמרר.

כעת בחדר היו שבע גופות - כמספרו של אלוהים.

החדר שב ונהיה אפלולי. רק נצנוץ זוהר מכיוון הקיר קטע את עלטת החדר המתמשכת. היה זה הכיתוב שעל הקיר שחשף מילים אלו:

"ותהיי אשת הלבנה שומרת החדר; וכאשר יופיעו בחדר שישה בני תמותה הנולדו בשישי לחודש יולי שמלוא גמולם קיבלו תנעל אשת הלבנה את החדר; ויהי סוד החדר שמור בין יהוה לירח ולאדם אשר יגלהו מות יומת כגמולו:"

וואו! איזו ריגרסיה מוזרה.. כמה השתנה בארבע השנים האחרונות.

פתאום לקרוא את הסיפור שכתבתי עם חציל..

אני מתגעגעת אליה ומתאבלת על הקשר.

מאוד.