רצים לי בראש, איך הוא יגיב, מה יאמר, באילו שאלות יתקיל אותי?
"לא איכפת לך מהמשפחה שלך?"
יש לי גם את הצד של אמא. גם מהם איכפת לי, ואני רוצה זיכרון חיובי בליל סדר.
"איתי לא כיף לך?"
לא, אתה הסיבה למרמור התמידי שלי. נמאס כשאתה מתנהג אלי כאל מובנת מאליה.
"ובשביל לכבד אותי כאב?"
בולשיט. מכניס אותי ללב הויקוחים שלך, העיקר שאהיה מענה לרצונותיך.
"את לא רוצה להיות חלק משמעותי בחיי אחותך?"
לא על חשבון סבל, והיא בכל מקרה תלך לישון מוקדם.
"וסבא? את יודעת שזה כנראה יהיה החג האחרון שלו"
האם הוא אי פעם התקשר אלי ביום הולדת או סתם להתעניין בי? כשרציתי להיפגש איתו להכיר אותו, הוא הפנה אותי לקבוע פגישה עם המזכירה שהיתה לו בזמנו. השפלה כזאת עוד לא היתה. חי או מת, אין הבדל.
השאלות לא ייגמרו והתשובות האלה יעליבו אותו. אולי אני פשוט אוותר ואהיה איתם בליל סדר?
מאת חלשת האופי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
