אני באה ממשפחת פרל, הם באו מישוב שבו היתה קהילה יהודית ענקית. האיזור נכבש שוב ושוב ועכשיו הוא חלק מאוקריינה, אני חושבת. דוד פרל, סבא רבה שלי היה ממשפחה אורטודוקסית. בגיל שלוש נהג ללכת לבדו שלושה קילומטרים לכל כיוון ל"חדר" בשלג, והשלג הגיע לו עד הברכיים. פעם תפסו אותו ילדים והורידו לו את המכנסיים וכשראו שהוא עבר ברית מילה צעקו לו: "ג'ד! ג'ד!" והוא נשאר בשלג, בוכה. הוא ברח ממשפחתו בגיל 15, והלתחיל ללמוד. הוא עלה ארצה בגיל מוקדם מאוד, והצליח לברוח מהשואה לפני שהחלה, והיה חלוץ. יכול להיות שגם הוא היה מהשומר הצעיר? אני צריכה לבדוק את זה. אולי הוא היה בכלל בבית"ר או בלח"י. הוא הפך להיות קצין במשטרה הבריטית, בין הקצינים היחידים היהודיים באותם ימים. הוא היה נחשב לאגדה, ופעם, כשהלך לקיבוץ יהודי לפגוש חברים מן העבר, יהודים שלא הכירו אותו חשבו שהוא מרגל נאצי. הוא, עם שיערו הבלונדיני, עיניו הכחולות וצבע עורו השזוף, לא נראה להם כיהודיף. כשדיברו איתו לא הבין עברית וניסה לדבר איתם ביידיש. לקחו אותו למשטרה הבריטית שהצדיעה לו וצחקה על היהודים שאסרו אותו. כמחווה הביאו לו סוס והוא רחב לו במשך כל היום, בין הרים ובין גבעות. בגיל צעיר הוא הקים משפחה עם אישה ששמה מינה. היא לא היתה יפת תואר כמוהו, אך היא היתה מצחיקה ועליזה והכי חשוב - היתה לה משפחה! משפחה שלא נספתה בשואה והוא, היחיד שנשאר בעולם הזה, איש ללא עבר, רצה להצתרף למשפחה גדולה. הם התחתנו אך הסתבר שלו שהיא אישה קשה, והם נבדלו מבני משפחתה וחיו בנפרד. נולדו להם שתי בנות, ורק את הצעירה ביותר, סבתא שלי, הוא אהב. הוא היה איש קשה, אהב לקלל הרבה, אך בכל זאת, הוא היה סבא רבה שלי והוא היה גיבור. כשהכרתי אותו, הוא כבר היה זקן ובקושי דיבר. הייתי מאכילה אותו בענבים, ענב ענב לפה, והוא היה מחייך אלי. מאז הוא מת, כשהייתי בת 5, ואישתו בודדה, רע לה עם הנוקשות אבל היא לא מצליחה להשתחרר ממנה. הלוואי והייתי מצליחה לסבול את השהות בקרבתה. אני רוצה משפחה, את הרגש החמים הזה שמתפשט בלב, אך אין לי אותו, וכל מה שנשאר לי הזה לחקור את העבר ולהבין מי היה דוד.
מזל שהצתרפתי לשומר הצעיר, לבד לא הייתי רוצה להכיר את משפחתי. עבודת השורשים שעשיתי בכיתה ז' השניאה עלי את המשפחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
