אז בסדר. אני קמצנית ומגעילה. אני חסרת התחשבות. אני התיאור המושלם ליהודיה אמיתית לפי הדיעה הרווחת של האנטישמים: כלפי חוץ אנושית לגמרי, אבל עמוק בפנים הכל רקוב. פטריית הרעל - אי אפשר לדעת שהיא קטלנית. כל מה שאני זוממת זה מריבות ותככים, אני רק רוצה את הכסף של כולם, אני גנבת מסריחה. סוחרת שרוצה להשתלט על העולם. ברגע שאני פותחת את הפה המצחין שלי, המחלות והרוע של תיבת פנדורה משתחררות. למה שלא אתנדף מהעולם וזהו? כולם יהיו מאושרים יותר. העולם יהיה חיובי פתאום ומפוצץ בפרפרים ופרחים, אחרי שאני והזוהמה שלי נסתלק מפה. קמצנית קמצנית קמצנית.
שה18 המחורבן הזה יגיע כבר ואוכל להרשות לעצמי להיות כל כך דוחה ברשות עצמי. ולעזאזל, שתפסיק להתייפייף ולהשוויץ באגו הענק שלה. איזה מזל שהיא הספיקה לראות את הפרצוף האמיתי שלי לפני שנהיה מאוחר מידיי, לפני שהספקתי לרמות אותה ולקחת את כל כספה. הגאווה שלה מושלמת, קשה לי להתמודד עם דברים טובים בעולם הזה, הרי אני נאחזת בכל מה שרע, כמו כל שאר בני מיני. כמו כל יהודי טוב. כמו אבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
