בחלום לא הייתי חברה שלו, רק יצאנו לפני כן כחלק מתכנית על שאבין שהוא לא בשבילי, ושאני בכלל צריכה להיות חברה של מפלצת דוחה. עד תאריך מסויים אני והמפלצת צריכים להיות ביחד, כי מהתאריך הזה 92 ימים זה סוף העולם ו92 ימים זה הזמן שאני צריכה כדי להתאהב בו מרגע תחילת הזוגיות. אני לא רוצה את זה, אני סובלת. אני רוצה לחזור למי שאני יוצאת איתו. משום מה ביום הנכון אני והמפלצת חברים. מרחוק, במודע שלי, יש אדם מסתורי ששולח לי מסרים כמו קופסאות שבהן 92 שבבי נסורת, או פעם אחרת 92 חלוקי נחל קטנים. אני רוצה לדעת מיהו האיש המסתורי ואני מתקרבת אליו. הוא נראה כמו נער אינדיאני, בעל גוף דק וארוך, צבע עור כהה ושיער חום, חלק שאורכו עד הכתפיים. הוא בורח ואני רודפת אחריו וכמעט נרצחת על ידיו בדרכי, משום שהוא צריך להשאיר אותי בחיים אבל אסור לי ללכת אליו.
בסצנה הבאה אני במכונית עם אמא שלי, סיכות נופלות מהשיער שלי כל הזמן, חוויה של נזילה,ריקנות. היא מדברת איתי על חברי המפלצת ואני מתלוננת בפניה שאני לא אוהבת אותו ושאני צריכה לומר את זה לאיש המסתורי, שהוא יתמודד עם זה לבד. אנחנו נוסעות והיא מביאה אותי לסמטת שוק מוזנחת עם המון חנויות דגים מסריחות. אני רואה אותו באחת מהחנויות האלו, מאחורי דלפק, מתעסק עם דגים ומוריד מהם קשקשים. אני קוראת לו והוא מביט בי, תחילה בבעתה ולאחר מכן מחייך. הוא יוצא דרך הדלת שליד הדלפק כדי לדבר איתי. אני אומרת לו שאני לא מצליחה לאהוב את המפלצת, והוא מתחיל לדבר בשפה לא מובנת, ואחרי כמה דקות בדרך מוזרה אני מצליחה להבין אותו. הוא אומר לי שאין לי מה לדאוג, שאני עוד אתאהב, בשביל זה יש 92 ימים, זו הנוסחא לאהבת המפלצת. אני מקווה שהוא צודק, כי אני לא רוצה שהעולם יכחד. האיש המסתורי מנסה להרגיע אותי ואומר שהוא בטוח שזה יקרה כך, עוד מהזמן שהוא היה אנושי פני הדברים הם כאלו. פתאום אני מבחינה שצבע עורו הבהיר מאוד, הוא הפך להיות לבן כמעט כמו סיד, וצלליות עייפות כחולות עיטרו את עיניו. החיוך שלו היה מפחיד יותר, שיניים צחורות עם חניכיים שחורות. הבטתי בידיו והבחנתי שהיו לו ציפורניים חדות ומעוקלות. בדרך כלשהי ידעתי שהו בן יותר ממאתיים אלף שנים. הסיוט נגמר.
קלישאה. אהבה מצילה את העולם מהרס, סוף העולם יגיע אם לא תהיה אהבה בעולם, ועוד אהבה בכפייה.
ראיתי יותר מידיי פנטזיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
