New Perspective

אני הולכת לתחנת האוטובוס, מרגישה את הרוח והיא שרה לי שירים, שורקת באזני. הקור ניתח בפניי בחוזקה וריח האוויר הנקי חודר אל קנה נשימתי.
הגעתי. אבן ירדה מבטני. כשאני דוממת ובקושי מאפשרת לאוויר להיכנס אל ריאותיי, מנסה לקלוט נוכחות באיזור. היה שם מישהו, בזה אני בטוחה.
האוטובוס הגיע.
"סליחה, איזה קו זה?"
אין תשובה.
"סליחה?", ניסיתי שנית.
האוטובוס עבר.
ורק לאחר מכן שמעתי יללה חלושה.