תחושת הזמן נמוגה והתנדפה עוד מלפני זמן רב.
הכתיבה זורמת יותר, נותנת לי אשליה שאני כותבת בשפה גבוהה ועשירה יותר גם אם ההפך הוא הנכון. הכל חלק וקל יותר, אפילו הנגינה בגיטרה שחשבתי שתשתנה לרעה.
הוא היה נחמד, גם אם חשבתי שהוא מגעיל לפני שנתן לי את השוטים. הלכתי בתוך ה"מנהרה" כמו שהוא קורא לזה.
כל כך הרבה דברים אני אשכח מחר מהלילה הזה, אז אני רוצה לציין כמה עובדות כדי שאזכור. הגדול ניסה לגעת לי בחזה כמה פעמים כשהייתי מטושטשת, לא שמתי לב לזה ולא שלא שמתי. זה פשוט קרה. יש איזה אחד שקראו לו ארז אבל מסתבר שקוראים לו נמרוד, לא שאני יודעת מה הפואנטה של מה שאני כותבת. לפחות אני מסוגלת להקליד משהו עכשיו.. כשהלכתי עם ההוא לבית שלי הרגשתי שאני חייבת לשירותים, והייתי יכולה אפילו להשתין תוך כדי הליכה, אבל ידעתי שהוא שם ושגם אם עכשיו לא איכפת לי שיראה, כשאהיה צלולה זה יהיה מאוד משנה.
מה שהכי מעצבן אותי זה שההוא בכלל לא התייחס אלי, רק ביקש "סליחה" נונסטופ. לא סלחתי לו, מן הסתם, כי הוא לא התכוון באמת לסליחה. הוא לא יודע עד כמה הוא פגע בי עד שבגללו שתיתי את כל הזבל הזה. בגללו עכשיו אני במצב העגום הזה.
פאק, אני כל כך הולכת להצטער על הפסט הזה מחר.. אבל אני לא יכולה שלא לפרסם אותו בבלוג. בכל מקרה אחרי ששיניתי את המספר אף אחד שאני מכירה לא אמור לקרוא את הבלוג שלי. ואם כן, בבקשה תכבדו את הפרטיות שלי ולא תספרו לאף אחד מה שקראתם.
העיניים שלי שורפות וחם לי, אבל אני יודעת שהלילה עוד ארוך מכדי שאצליח להרדם. כנראה שמחר כשאקרא את הפוסט הזה אבין מה הולך בתת מודע שלי, כי עכשיו אני לא צלולה במיוחד.. אני פטטית. לשתות פעם ראשונה בחיים שלי רק בגיל 16?! טוב שאני לא אמות בלי לדעת איך זה להשתכר.. מחר אני צריכה לחרוש על הלימודים כמו שעף פעם לא ישבתי על התחת.
ואני גם צריכה להתכונן להאנג אובר.
חה! איזו כותרת דבילית בחרתי.
נ.ב:
עכשיו כשאני מסתכלת במראה אני רואה את עצמי באור חיובי יותר, אני יותר יפה מאיך שדמיינתי את עצמי או זכרתי את עצמי. אולי אני טיפה אדומה וסמוקה, אבל יש לי עיניים ממש בהירות ופנים פרופורציונליות. אף ישר, פה בשרני ונחריים קטנים. אני מרגישה מגוכחת שאני בכלל כותבת את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
