אין הרגשה מביכה מפלישה לאיזור שלא שייך לנו, אולם זה מטבע הדברים.
בכל מקרה, הלילה היה לי חלום ממש מוזר, שאני מעדיפה לכתוב אותו כאן כדי לא לשכוח.
אדם מת מתאונת דרכים, וההתרחשות פעמה בעורקיו, הקצב, המירוץ, הזמן והאדרנלין. הוא שרוי באקסטזה וכל גופו היה לפקעת עצבים. הוא מגיע לחדר לא מוגדר ובו דלת. האדם יודע שמהדלת יש מדרגות המובילות אל המכונית שהתרסקה, והוא מת (תרתי משמע) להגיע אליה ולהרגיש את המכונית. החדר מדבר אליו ומספר למת שהוא בפרשת דרכים, סוג של מקום ביניים. מכאן המקום מוביל אל המוות, אך יש לו אפשרות לחזור לחיים, ללא הסבר לאיך.
האדם רק חושב על המכונית, הרגשתי דרכו את הכמיהה לראות אותה, הוא עדיין מרגיש במו במירוץ, עדיין יש מתחרים לעקוף.
בלי מחשבה נוספת, הוא פותח את הדלת למדרגות, לעלות למעלה למכונית, אך המדרגות נעלמות והוא מוצא את עצמו בחדר נטראלי ולבן, כשבמרכזו אבן גדולה בצורת קונוס ובמרכזה שלשלאות ברזל המקיפות אותה ומתחברות לכף רגלו. הוא צורח מתסכול, הוא מת.
אסור להישאר בחיים רק על קו אחד, הלא כן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
