זכיתי לקבל את סוף השבוע הכי גרוע מאז תחילת השנה.
בצהרי יום שישי שלחתי אסמס לחברה שלי בשאלה אם היא רוצה להיפגש, והיא ענתה רק לאחר כמה שעות טובות שלא, היא הולכת ליום הולדת של חברה שלה. בערב אף אחד לא יצר איתי קשר, משמע החברים לא נפגשים. בסדר, אז זה רק יום שישי שהלך גרוע. יש את כל שבת פנויה לכבודי! קבעתי עם חברה שתבוא לישון אצלי בשבת בערב ובבוקר יצאתי עם אבי, אישתו ואחותי לפיקניק ביערות הכרמל; בזבוז זמן מוחלט.
סידרתי את המזרונים ואת המצעים וקבענו שהיא תצא מהבית בעשרים לשש ושאני אחכה לה בעשרים לשבע בתחנה ליד הבית שלי, היא גרה ביקנעם. חיכיתי לה חצי שעה בתחנה, כשאנשים מופרעים מתיישבים לידי ומעשנים (מרכז הכרמל זה לא מקום סימפטי במיוחד בלילה לנערות) ואז היא התקשרה אלי מהבית שלה, כמעט פורצת בבכי, לומר לי שהאוטובוסים לא הגיעו.
פשוט לא הלך לי כלום.
כשחזרתי הביתה מאוכזבת, ראיתי אדם תוקע את הספרינט של החיים שלו בניסיון אבוד לתפוס אוטובוס שכבר יצא מהתחנה. האוטובוס טיפה האט והאיש תפס תעוצה לשווא, האוטובוס נסע. האיש המשיך לרוץ, בתקווה שיספיק את הרמזור, וגם הוא התחלף במהרה לירוק. הוא נעצר מתנשף וכשעברתי לידו אמרתי: "אין מזל", והוא סימן לי עם ראשו וידיו מה שפירשתי כ"אין ברירה".
אז נכון, אין מזל. לפחות יש חומר לבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
