לפעמים, אני עושה לרגע הפסקה מהחיים, כמן פסק זמן רגעי כדי להביט במראה במבט אובייקטיבי. אני רואה דמות המסתכלת אלי בחזרה, דמות שאני לא מכירה כאני. אני יודעת עליה הכל, על מה היא עשתה היום, מה עבר עליה אתמול ומה יהיה דפוס ההתנהגות שלה מחר. בתוכי אני מודעת לעובדה שהדמות הזאת היא אני, אך זה בלתי נתפס. אותה דמות עושה דברים נוראים, נכנסת לעצבים מדברים פעוטים והיא גסה. גסה ביחס אלי, שהפכתי לגורם מבחוץ שמסתכל על אותה דמות. היא מסתכלת עלי, עכשיו היא נראית תמימה למדי, אך אני יודעת שאם אצפה בפעולותיה למשך כל היום, אבין שמדובר רק במסיכה. ידיד טוב שלי סיפר לי על שדון זדוני הקיים בתוך הראש ומכוון את המחשבות למקומות שליליים. כל הלילה חשבתי רק על זה וניסיתי למצוא את השדון, השדון שכוויכול צוחק לעולם בבוטות, השדון שגורם להתנהגותי להפוך לבלתי נסבלת. אולי, אם אביט במראה הרבה זמן אמצא אותו במבט מרוגז בעיניי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
