לפעמים אני מרגישה שעלי להחליט את מהלכי החיים.
גם אם הם לא קשורים למסלול שלי, בהצטלבות או מקבילים לשלי.
נותנים בי סמכות אדירה, תולים בי תיקוות, אך מה אם אני בסך הכל בן אדם? מה אם אשגה? לכל אחד יש דיעות וכל אדם אמור להשתמש בשיקולי הדעת שלו, לא בשלי, הכוויכול אובייקטיבים. אני לא אדם מבפנים אבל אם הדיעה שלי נכנסת לעניין אין אובייקטיביות, רק שני סוגים של סובייקטיביות. זה שרואה את רוב התמונה וזה שרואה רק קמצוץ.
אני משתדלת לעזור, ובכל זאת הייתי רוצה שיהיה לי אל לפנות אליו עם בקשת כושר השפיטה כפי ששלמה ביקש מאלוהים.
הלוואי ויש ישות כזאת במקום כלשהו.
"וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד, וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם." מלכים א', ה'.