היום היה יום הצילומים הראשון לסרטון שעושות חברותיי במסגרת שיעורי תקשורת, ואני ניצבת.
בהתחלה היה די מיגע לשבת בבית קפה עם ידיד שלי, לשרוף את הזמן עם שני ספלי קפה (הסתערות - קפה בחינם למשתתפים בסרט!), לומר "אז, אתה מגיע לפה הרבה?" כל שתי שניות ולהתייבש בשמש היוקדת, אך לאחר מכן הגיע ידיד נוסף והתחיל להיות נחמד יותר. לאחר מכן שלושה ידידים באו אלי, ניגנו בגיטרה, שמענו שירים ביו טיוב ולא עשינו הרבה, כמו תמיד, מלבד מוזיקה טובה.
במרפסת שלי, שלא דרכה שם רגל אנושית כבר שנים, נמצא מיקו - העכבר המרוח והרקוב, על הריצפה. הוא טיפה נדבק אליה ועכשיו יש שם כתם של הנבלה. כמה חביב! אני הולכת לשפץ את המרפסת (וזו הפעם ה-17284 שאני אומרת זאת) ולהפוך אותה לחלק בלתי נפרד מהחדר שלי, פינת זולה כזו, וזה יכול להיות מאוד נחמד.
המוזיקה הקלאסית מסובבת על האצבע הקטנה את כל הסיגנונות.
(מודעת לעובדה שיהיו שיחלקו עלי)
שגלעד יחזור הביתה מהר, בריא ושלם.
אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
