עכשיו עשיתי בייביסיטר, וכל הזמן ויתרתי להם. בנוגע לשעות המחשב, שעות שינה ועוד. מה שמצחיק הוא שהוריהם מאוד מקפידים ונוקשים בעניינים האלה, וזה משעשע להתגרות בהם. אבל בסופו של דבר לא משנה עד כמה ההורים אוהבים אותי, הילדים צריכים לרצות שאחזור לעשות להם בייביסיטר וזה מה שחשוב ומסכם את ההתלבטויות בין הבייביסיטריות.
אז בשביל הקטן רצתי בכל רחבי הבית ורחצתי אותו, בשביל הביינוני כתבתי סיפור ארוך ומייגע על דרקונים בעלי כוחות אינסוף פי אינסוף פי אינסוף, ובשביל הגדול שיחקתי במשחק מחשב בסגנון מייפלסטורי. חזרנו לגנון? לפחות הם אוהבים אותי.
היום היה לי שיעור רביעי בגיטרה וליאוניד (שהפך להיות מגיפה בקרב חבריי) אמר לאמי שאני חזקה בגיטרה, ולי שהוא מתפעל שאני כבר יודעת לנגן דברים קשים. (starway to heaven :D) גם אני מרגישה שאני מתקדמת טוב, יש לי שליטה על הגיטרה שלי, ומטורפת על הצלילים שאני מפיקה. בתוך ליבי אני צוחקת על איתן, צוחקת על שהמעיט בערכי, שאמר לי שלא אצליח לנגן בגיטרה ושאין לי את הקורדינציה המתאימה. אני חושבת שאולי אני אפילו יותר טובה ממנו. הנה איתן, רואה? בלעדיך אני משגשגת כפי שמעולם לא שיגשגתי. הגיטרה מחייה אותי, הגיטרה וכל להחברים שלי שהוציאו אותי מהדאון. ועכשיו למשימה הבאה שלי, להפגיש בין חבריי החדשים לבין פדון, בתקווה שהיא לא תעשה לי את המוות. כמעט בלתי אפשרי, אך אני אתגבר על המכשול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
