כאשר אומרים לכם עורך דין, נכון שאתם מדמיינים אדם בעל נוכחות? מאורגן, חכם, חריף לשון וסמכותי הוא צריך להיות. כזה הוא אבי, אדם קשה וזועף. אדם שחיי על שקרים וחלקלקויות, איש מפולפל. האירגון והסדר בו הוא שרוי הופכים אותו ל"טיפ טופ" כמו שאומרים, שמו השני. אך כאשר זה מגיע לביתו, לא. הוא חייב לשכוח מקיומי, הרי איני אחת מלקוחותיו שהוא מחוייב להרשימה, בי הוא יכול לזלזל כרצונו, אני ביתו, בת שתמיד מתפשרת, מעלימה עיין וסולחת בתקווה לשמור על שלום משפחה.
אתמול בלילה הוא התקשר אלי, הציע לי עזרה במתמטיקה. מובן שניצלתי את ההזדמנות וקבענו להפיגש להיום בשמונה בערב. לפי התכנון, סידרתי את המשך סדר היום שלי שיהיה בתיאום מושלם על הפגישה, ואפילו נעלצתי להודיע על איחורי למפגש חברתי. בשמונה, כשהתקשרתי אליו התברר לי שהוא עדיין בעבודתו, עשרים דקות נסיעה מביתי. כבר לא היה טעם לפגישה, אחרת לא היה לי זמן לבלות עם חבריי כלל. הוא אמר לי בקלות דעת "נוותר להיום, מחר אעשה לך שיעור". מדוע הוא חושב שהוא יכול לשנות תוכניות כל כך בקלות? מדוע לא התקשר אלי לפני כן להודיע? הוא הרס לי את התוכניות להערב (חלקית) ולקח אותי כמובן מאילו, הרי הוא מכיר אותי; אני לא מתלוננת בפניו אף פעם וכשאני עושה זאת הוא מתנפל עלי, גורם לי להתכווץ ולהתקפל בתוך עצמי.
אם הייתי אומרת לו בדיוק את אותם דברים שכתבתי בפוסט הוא בטוח היה מבין, אך למה איני מסוגלת להתבטא במילים באופן המדוייק כפי שאפשר לעשות בכתיבה? נמאס לי לשמור בבטן, פעם אחת הייתי רוצה לעמוד מולו ולומר לו את כל מה שמפריע לי בו אחת ולתמיד, אך לידו אני מקבלת רגליים קרות.
עריכה 20:37:
עכשיו הוא התקשר אלי, אני אפילו לא יודעת למה. היו כמה שתיקות וביניהן חקירות בסגנון ה"לאן את יוצאת?", "את בסדר? את נשמעת קצת עצובה" ודברים כאלה. בשתיקות ציפיתי ממנו לבקש סליחה על שהבריז לי, אך לאכזבתי הוא לא אמר כלום. אבא למופת יש לי, אני חייבת לציין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
