כשעוד היינו חברים אמי עשתה לנו הרצאה בפסיכולוגיה על כעס. את הדפים מהפעילות הוא בחר להשאיר בביתי גלויים לעיין מסיבה לא ידועה, להן מה שהוא עשה:
אמי אמרה לנו לצייר על דף קרחון שרק חלקו העליון גלוי לעולם, ביבשה הקרחון מייצג את הכעס כהרגש הגלוי שמסתיר בתוכו רגשות נוספים, אותם התבקשנו לכתוב בחלקי הקרחון שאינם גלויים.
אחר כך היה צריך לכתוב בכמה מילים על הכעס. "אני כועס על *** (חסוי) כי היא הלבינה פני בפני רבים (השפילה אותי). מרגיז אותי שמשפילים אותי וצוחקים עלי בפני אנשים."
אז היינו צריכים לעשות טבלה בה אנו כותבים מהו המחיר אותו אנו משלמים על הכעס ומהו הרווח.
מחיר רווח
קלקול הקשר צדק
אי-ריכוז .
לבסוף היא שאלה אם יש אפשרות לשינוי ואם אנו רוצים אותו. על שני הדברים הוא ענה בחיוב.
אני יודעת שפרסום הדברים הנו מעשה שפל, אך זה עושה לי סדר בראש, לראות בדיוק מה הוא כתב. כך אני יכולה להתעמק בדברים ולהבינם טוב יותר ממקודם. עכשיו אני יכולה להבין עד כמה הוא יודע לשחק את המשחק. כך בדיוק אני מרגישה כעת, הוא הלבין פני בפני חבריו, אמר להם שהוא הולך להיפרד ממני חודש לפני שאני עצמי ידעתי.
עד כמה שפל אדם מסוגל להיות?
"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" מצלצל מוכר?
החזרת לי באותו מטבע ששומש נגדך.
עד כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
