לא מזמן יצאנו לים, אני, שלוש חברות, ארבעה ידידים וג'ייקוב.
היו כמה רמיזות מצידו, ואלו הם (אזהרה- קיטשיות מבחילה)
תחילה, הוא התיישב על הכיסא שלי, וכשביקשתי ממנו לקום, הוא הציע ל לשבת עליו. כמובן שהיססתי אך כעבור כמה שניות סירבתי, משום שאני כל כך שמנה שהייתי מוחצת אותו למוות. לאחר מכן, ציירתי על החול "JACOB" משום שהייתי לבד, כולם היו על קו המים, והוא הגיע, מחק את ה"ג'ייקוב" (והוא לא יודע שכך אני מכנה אותו), וכתב את שמו פלוס שמי. כתבתי "=" וציפיתי להמשך, והוא סרטט לב ענק על החול. עד כמה שזה נראה ברור מאיליו שזה מראה על משהו, אני סטומה שכמותי לא האמנתי.
ג'ייקוב לא הסתדר עם הידידים האחרים שלי שהיו בים, והציע ללכת, אז כמובן שהסכמתי, אולם התלוותה אלינו ילדה מעצבנת. בכל מקרה, כמעט לבד איתו. לאורך כל הדרך לתחנת האוטובוס, כל פעם שהזכרתי את הידידים האחרים הוא התעצבן ופעם אחת שאלתי אותו אם הוא מקנא. הוא ענה לחיוב.
באוטובוס עצמו החברה שלנו התיישבה ראשונה, וג'ייקוב התיישב מאחוריה למרות שהיה ברור שהוא אמור לשבת לידה. אני על מנת לא להעליב אותה ולא להראות חשודה מידיי, בחרתי לשבת במקום מרוחק, והצהרתי: אם אתם עושים דווקא, אז גם אני" ולמזלי ג'ייקוב עבר לשבת לידי, והלב שלי ניתר.
לבסוף הוא ירד כמה תחנות לפני, ולא הספקתי אף לומר לו "להתראות", ובבית, שאלתי אותו אם הוא הגיע כבר לבית שלו, והוא ענה לי ב"כן" יבש, כתבתי "<:" והוא הגיב ב"אוהב אותך נדבר". בחיים לא אשכח את הניסוח.
ולמרות כל תקוותי החדשות, עכשיו הסתבר לי מרחילויות חדשות שיש לו חברה מבוסטון. דאמ.
הייתי מסוגלת לרצוח אותה אם רק היתה לי אפשרות..
ולנושא אחר, רבתי לפני כמה ימים עם חברה שלי, משום שקבענו שארבע חברות נלך לקניון, ואותה קרציה (מהסיפור הקודם), לא ממש נסבלת על ידי כל האחרות, ואחת החברות החליטה שלא מתאים לה ללכת לקניון איתה, ושלא נודיע לה שנצא. ישר אני והשאר התעצבננו וסירבנו, אך אני הייתי הכי תוקפנית ולא הסכמתי ללכת כל עוד היא לא באה. גם אני לא מתה עליה, אבל זה עניין של עיקרון.
אותה אחת אמרה לי ש"אני כועסת עליך בגלל שאת טובה מידיי!". וואו, היא חכמה!
היא התחילה לומר שהקרציה נדבקת אלינו כל הזמן, ושהיא תחשוב שהיא חלק מהחבורה שלנו, ושהיא לא רוצה שהיא תיכנס אליה. שאלתי אותה איזו חבורה והודעתי לה שאני לא אהיה בשום חבורה כל עוד היא המנהיגה, ובאיזה זכות היא ככה קובעת. אמרתי לה שאני לא רוצה להיות בחבורה כזו ללא רצוני, ושזה לא יקרה.
היא אמרה לי שאנשים ידרכו עלי, והגבתי "כמו שאת דורכת עליה?"
ידעתי שהצד הזה קיים בה, היא כבר סיפרה לי על ה"חבורה" שלה מהשכונה שלה, ושהיא החליטה שאחת הבנות לא מספיק טובה והוציאה אותה מהחבורה באופן בוטה ומגעיל. עכשיו מסתבר שאני חוויתי את זה. הייתי צריכה לשמור ממנה מרחק למרות שזה בלתי אפשרי. את כל זה עוד יכולתי לסבול, אבל לא את שאר הבנות, שתחילה הן היו בדיעה שלי, אבל כשזה הפך למריבה הן ברחו, נתנו לי להתמודד לבד מולה. הן אף פעם לא באמת יעזרו, אותו סיפור כמו במריבה הנוראית שהיתה לי עם הערסים.
כתבתי לה באסמס שאני דורשת סליחה, והיא טענה שאני זו שצריכה לבקש אותה, כי אני פגעתי בה ואני מוציאה את כל הכעס שלי עליה. בולשיט! היתה לי סיבה מספיק טובה לעשות את זה!
לאחר כל המריבות הללו, חברה שלי אמרה לי ש"זה עוד יסתדר מעצמו, אני לא יודעת איך אבל את תראי". מה זה אמור לעזור לי עכשיו?! משפט חסר משמעות.
איתה אפשר להיות בברוגז של ילדות בנות חמש או להיות "החברות הכי טובות" ולתת לה להמשיך לספר לי סיפורי זוועות על בנות שהיא מסלקת ומעליבה.
במה אתם הייתם בוחרים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
