הזמנה אל תוך הבור

מזג האויר קודר וקר ונראה שמשפיע ישירות על הלב

שכבר נוטה מעט לכיוון הימין מרוב שכבד לו.

עננה שחורה מסביבינו

מחכה לגשם שיפזר אותה, ישטוף אותנו, יישפך עד שהכל יתרוקן

ואז נקפץ בקלילות בין השלוליות, וניתן לריח של הניקיון למלא אותנו.

או שנשאר ריקות, רק לעוד רגע,

שאין לדעת איך הוא יתמלא.

לפעמים אני לא יודעת אם אני באמת אני,

מי אני?

מישהו רואה אותי?

זאת שעומדת מולי במראה,

זאת אני?

או מישהי אחרת.

מישהי שעם הזמן

כבר שכחה את עצמה.

והעצמה הזו

מי זאת? איך היא נוצרה?

מתי היא הגיעה?

זאת מי שאני רוצה להיות?

את מושכת אותי

לתוך ספירלת ההיזכרות הנצחית שלך

ואני מושכת אותך

לתוך התהום שלי.

יחד אנחנו שדות פורחים

שמכסים בורות של שתיקה.

בואי ואספר לך כל הלילה

על כאב ועל עונג

על אהבה ועל בגידה

על אמת ועל פחד

בואי ואוביל אותך

אל תוך הבור שלי.

לפעמים את חוזרת,

סוערת

מתפרצת

ואני נפעמת לגלות אותך

בתוכי

מסביבי.

לפעמים את חוזרת,

שוב פועמת בתוכי

ואני שלך

מתפתלת

שוב העור שלי נכרך.

חודשים שהשתיקה שלך

שרפה אותי

ועכשיו את מבעירה

את כל מה שיש לי.