תמיד חששתי לגדול
לא הייתי מהילדים שאומרים "להיות גדול זה בטח כיף, מותר להם לעשות מה שהם רוצים בלי לדפוק חשבון"
מגיל דיי צעיר הבנתי שלהיות גדול זה חרא (נחשו מה? צדקתי!) והייתה לי כוונה מלאה להישאר על אי השפיות של הילדות לנצח נצחים.
כעבור כמה שנים דברים החלו להשתנות
נהייתי קצת דאגנית כיאה לפולניה מצויה
הבגדים וההתנהגות שלי התבלבלו, לכל מיני כיוונים
קיבלתי מחזור (מה לא הייתי עושה בשביל לא לקבל מחזור[תינוקות עתידיים שלי אתם תשלמו על החרא שאני אוכלת עכשיו]) שזה דיי השפיע על ההתנהגות שלי באופן קיצוני כי יש לי PMS משוגע לגמרי
ולא הבנתי כל כך מה קורה בכל הזמן הזה שנסחפתי והתנערתי במערבולות
ועכשיו אני כבר טיפה יותר מבינה... משלימה עם המציאות אט-אט
והבנתי שאני כבר חצי דרך בתוך נערה ושאני קצת מפספסת את ההנאה שבלהיות טיפשה-עשרה
ובשנתיים האחרונות בערך עובר בי פעם בי גל של נשיות, שבדרך כלל סוחף כמה מבטים או צמרמורות וחוזר אל הים הקטן שבבטן
והגל הזה מביא לחוף מחשבות ותחושות והתכווצויות ורטיבויות.
עם הגלים האלה אני עוד לא למדתי להשלים לחלוטין
אני עוד לא יודעת לשלוט בהם כראוי ובטח שלא לתת להם לסחוף אותי
אבל אני מקווה שכשאלמד לשלוט בגלים
אוכל לחזור, אולי רק לפעמים
לאי השפיות הזה
של הילדות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
