בבת אחת זה הכה בי, התובנה המצמררת הזאת, שהיום המלחמה מנותחת מכל זווית אפשרית, מי עשה נכון ומי עשה לא נכון.
אבל בעצם הכל בדיעבד, כמו הרבה דברים
ובאותו יום כיפור גורלי היו ילדים בלי 13 שחיכו במשך כל השנה שיגיע היום הזה כדי לרכב עם החברים על האופניים החדשות שקנו להם
או אנשים בני 20 שיצאו לאפטר ושכבו במיטה וקראו ספר
וגם אנשים בני 50 שכבר עברו שואה אחת וחשבו לעצמם "איזה יופי של ניצחון היה לפני 4 שנים, איזה כיף לי לגור בירושלים לה התאוותי במשך כל שנותיי בגטו"
וככה סתם בלי שום התראה
מה שנקרא out of the blue
צצו להם מטוסים וטנקים וכל כך הרבה רעש בשביל יום כיפור
ותוך כמה זמן כל הישובים היו מרוקנים מגברים, וכל הנשים הזקנים והילדים לא ידעו בכלל מה קורה
זאת הייתה הפתעה גמורה
ולא מהסוג הטוב (לא שיש לפי דעתי סוג טוב של הפתעות, אבל זה אפילו יותר רע)
ומתוך ימים רגועים ושקטים פתאום רעמו צרחותיהם של המשפחות השכולות שלא חלמו בחלומותיהם הגרועים ביותר שדבר כזה יקרה
הורים איבדו בבת אחת את כל ילדיהם
ילדים הפכו יתומים
בחורות צעירות איבדו את בני זוגן הטריים שזרעם נישא בתוך רחמן אף בלי ידיעתם
חברים הקריבו חיהם למען המולדת ולמען החירות
ואותם כבר אף אחד לא יכול לשאול מה עבר עליהם באותם רגעים
רגעים של בלבול ופעולה מתוך נכונות מוחלטת לשרת ולהגן
אנחנו חיים היום העידן שהכל כל כך טכנולוגי וידוע מראש
מתכננים אינטיפדות בפייסבוק גאד דאמט
אנחנו (וכשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת גם אליכם בני 30 שנולדו כשהסיפורים היו עוד טריים יחסית) לא יכולים אפילו להעלות על דעתנו
את חוסר האונים שבידיעה שלא הצלחנו למנוע את ההרג
גם את אלה שהיה אפשר להציל לא הצליחו בעקבות תפקוד לקוי וחוסר מזל
ואלה שחזרו משדה הקרב צולקו בדרכים שלא נוכל לשער אפילו
כשחשבתי על כך שברגע הזה ממש, שאני יושבת ברואה טלויזיה עם אבא ואמא
אחותי האחת בדירה של חבר שלה אחותי השניה סוגרת שבת ואחותי השלישית יצאה עם חברים לפאב
לא הצלחתי לשאת את המחשבה שכמו שאז היא לא נראתה לעין אך הייתה קיימת, גם ברגע הזה ממש ישנה האפשרות שברגע אחד מזהיר
פתאום החבר'ה של אחותי השלישית יוקפצו ליחידותיהם, החבר של הראשונה ירד לעזה פתאום כמו שקרה בעמוד ענן והשניה... שם המחשבה פרצה דרך עיניי בצרור של דמעות שהחנקתי וסרבתי לאפשר להן לצאת, לאפשר למוחי להאמין שהאפשרות קיימת.
הפחד מהלא נודע הזה, מהכמות הבלתי אפשרית ובלתי ניסבלת של האפשרויות לדברים הרעים שיכולים לקרות בכל רגע נתון לא מניחה למוחי
הרצון לשתק את כולם, להפסיק את כל האפשרויות, גם את הטובות, כי הן בדרך כלל נלוות ברעות קטנות וקטנוניות, הכאב ראש הזה שלא מחזיק מעמד מעומס של אפשרויות.
אין לי יותר כח להמשיך עם הפוסט, אני יכולה להמשיך ככה לעד
המחשבות האלה לא מפסיקות
אם תמצאו דרך להפסיק אותן (בלי אלכוהול וסמים- זה נקרא לרמות)
תצרו איתי קשר במהרה
קסם
שפתאום נורא חוששת מהצו הראשון שהולך וקרב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
