דברים שרציתי לומר

דברים שבאים צמודים כל כך

כמו הגשם והקשת או ההמולה והדממה

ואני מתקשה תמיד למצוא את החלק הטוב בסיפור

מדוכאת ושבורה אני נשארת במקומי

ומשתדלת לא להבליט את העצבות

רק לחייך לצחוק ולחיות

ואני שוכחת באמת 

שקשה לי ועצוב ורע ומנוקר

ואני באמת שמחה ובאמת צוהלת וזוהרת

וכשההמולה מתנדפת

אז הדממה חוזרת אט אט

וממלאת כל טיפת חלל שנשארה

אז אני נכנעת ונותנת לחיים הלא ברורים הללו להיות

מנסה למצוא משמעויות בדרכים אחרות

עושה למען ולא בשביל

ורגלים רבות מפילות אותי בדרך

בועטות או סתם מונחות בלי משים

ואני חסרת שיווי המשקל מועדת ונופלת על פני

ורק כאשר כולי בבוץ 

אני מרגישה שוב את הגרון והענבל

צועקים לעברי: שחררי שחררי !

תני לדברים שצריכים לצאת - לצאת .

וכשהם יוצאים

אני לא מרגישה יותר טוב 

עדין כואב לי הגרון

זה פסיכולוגי בכלל לפי דעתי

אבל בחיי שהוא כואב