זהו

חיכיתי לאושר הזה כבר הרבה זמן:)

הוא ממלא אותי בכל כך הרבה מקומות,

התחלתי לאכול הרבה פחות, לא כי אני מכריחה את עצמי, אלה כי פשוט לא באלי.

התחלתי לדבר יותר עם אנשים, לא להסתגר יותר מדי.

וסופסוף ישלי מישהו שאני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו.

אפילו שאני יודעת שאת. לפחות עם לא שתית מספיק כדי למות אתמול.

תבואי ותדברי איתי מחר. זה לא מוריד לי תביטחון, או את השמחה.

שומדברר לא יוריד לי את זה.

אני לא צריכה אותך כבר.

את, תמשיכי לחפש תחלשים, שיגררו אחרייך, למה אני רואה כל החברים שלי זוחלים אחרייך.

אני לא כמוהם, אני? יודעת מי אני ומה אני, ואני לא אתחיל ללכת אחרייך רק כי את תבואי ותגידי לי שאת רוצה להשלים איתי.

אני לא פראיירית:)

קיצור..

אני שמחה וזהוP: