היה שואה לנסות ללמד את סבתא שלי על המחשב. שעה השקעתי בללמד אותה איך ללחוץ על העכבר. לפחות הצלחתי לסדר את סדר היום שלי, עכשיו אני אשכרה ערה ביום וישנה בלילה. הזוי! כבר למעלה מחודש אני די מקפידה גם על אוכל בריא, לא בקטע קיצוני או אובססיבי ואני מתחילה די להרגיש שוב את השינוי. לא שעולם ה"דיאטות" חדש לי, (מי שקרא את כל הבלוג יודע) פשוט הפעם אני עושה את זה באופן הרבה יותר מושכל והגיוני. לא פנאטי. עור הפנים שלי מתחיל להתנקות יותר, ואני אפילו רעבה פחות. כי כנראה הרגלתי את הקיבה שלי לאכול טיפה פחות.

מה עוד?

אני עדיין מתלבטת עם עצמי לגבי התשוקות שלי ולגבי מה אני רוצה לעשות בחיים, איפה ללמוד, אם ללמוד, איפה לחיות וכו וכו. זה נראה לי כלכך רנדומלי- החלטה של חיים שלמים שנעשית ברגע, לא שאי אפשר להתחרט- אבל המחשבה על כך שיש לי רק ONE LIFETIME, זה די הזוי. יש לי רק הזדמנות אחת לחיות את החיים שאני רוצה לעצמי. ולמצות את עצמי... המחשבה הזו גורמת לי לרצות לישון לנצח ולחלום- להמנע מלקבל החלטות. לצערי הרגע להחליט מתקרב, לקראת סוף החודש אקבל תשובות מויצ"ו- ואז אחליט. במידה והתקבלתי, אבחר באחד המסלולים שלהם, לצילום או לגרפיקה. אם לא, אז.. פפפ. נחייה ונראה.

נוסף בעריכה: בדיוק קיבלתי מכתב שהתקבלתי ומשהו על 2500 שקל חח! אז עכשיו רק צריך להחליט....

טוב, נחזור לצילומים שלי חח. כבר המון זמן שלא פרסמתי פה כלום (just kidding!) אז, היום הצילומים של סימונה, מה10.4.12- זה היה אחד הכייפים, הלכנו ככה בחיפה וכל הילדים הקטנים הצביעו עליה! הילדים הגדולים גם...

כשהיינו בשדה, היה אחד דפוק רצח שצילם אותנו בפלאפון ושם מוזיקה כמו אדיוט. אבל הוא נראה לי עם פיגור שכלי אז לא יפה...

היה דיי קשה לבצע את זה, כי לא רציתי להשתמש בתחפושות... והייתי נורא עייפה כי לא ישנתי כל הלילה. בסוף זרמנו, אני יותר אוהבת את מה שיצא ב"סטודיו", כי הצבעים יותר מגניבים בעיני, אבל אהבתי הכל, היה כייף. :)

תודה לסימונה המהממת (והסופר מעצבנת!) על העזרה והדגמונים.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.