הערה: עבר עריכה.
אני ממש רוצה להמשיך ליצור בכל הכוח אבל איפושהו יש משהו שמשתק אותי ועוצר אותי.. אני לא יודעת אם זה פחד או עצלנות או העובדה שאני רוצה את זה יותר מדי למרות שאני לא יודעת מה "זה" בדיוק.
אני מסתכלת בעיניים בוהקות ופה פעור על דוגמניות מפורסמות לבושות במותגים ובגדי מעצבים, קוטור ואיפור ולכולן יש רגליים רזות וארוכות ועצמות בולטות, הן כולן גבוהות ודקות ואלגנטיות. ואני לא רוצה להראות כמוהן...
יש כמה דברים שמעצבנים אותי בעולם האופנה,
ועם זאת אני לחלוטין אמביולנטית, מילה ממש שכיחה אצלי לאחרונה, מכוון שאני מוצאת בהם גם יופי מסוים.
בכל מגזין אופנה איכותי תוכלו למצוא פורנו רך ולפעמים גם פחות רך, בין הדפים- זה מכעיס אותי ואני מסתכלת על הבנות הצעירות האלו עם הפטמות שלהן בחוץ (אי אפשר ממש לומר "שדיים") ובא לי ללכת ולסגור להן את הכפתור.
כן,
אני יודעת שזה לחלוטין מוזר, כי עירום זה משהו שמוטבע איכשהו בתעשייה הזו, הבנות שעוסקות בזה כבר לא חוששות שיראו להן את התחתונים ולא מנסות להסתיר פטמה. ואני אחת מאלו, שעומדים בצד השני, ואומרים להן מה לעשות. ואיך לעשות את זה.
אני מסתכלת ומזעזעת ואומרת לעצמי: למה לעזאזל צריך להוזיל כל דבר? ודבר כלכך יפה. אני מבינה את הפן האומנותי. לפעמים זה בהחלט מוסיף עניין. אבל לרוב זה בחוסר טעם, ולרוב גברים עומדים בצד השני של העדשה, ומזעזע אותי לחשוב על מה עובר להם בראש.
להוציא עצבים:
יש איזו צלמת סצנה / דוגמנית סצנה שמביאה לי את הקריז. אני מצד אחד ממש אוהבת ומעריכה את האסטטיקה שלה ויש לה צילומים לא רעים. אבל מצד שני, כל צילום וצילום שלה כל כך זול וזנותי שבא לי להקיא קצת בפה. עזבו את העובדה שיש תמונות עירום שלה באינטרנט יותר משל שחקנית פורנו נימפומנית- היא גם גורמת לכל הבחורות שהיא מצלמת להראות כמו זונות..
אני ממש מקווה שאף אחד לא אומר את זה עליי, אבל הייתי חייבת להוציא את זה. כל פעם שהיא מעלה עוד תמונה של בחורה שרמוטה רוסיה (מצטערת, הן פשוט כולן שם רוסיות הבחורות שלה), בא לי לכתוב לה תגובה של סבתא דתייה שקוראת לה לשים על עצמה סוודר.
זה פשוט מוזיל את כל התחום הזה!
אין לי בעייה עם פורנו. להפך, אני אחת מהבחורות היחידות שאני מכירה שממש אוהבת את זה אפילו.
אבל אל תעשה פורנו ותקרא לזה "אומנות". זה פשוט פלצני ומתיימר. ומעצבן. והורס לכל השאר.
ואני לא בחורה צנועה במיוחד. אולי בעצם כן, אבל זה רק כי יש דברים שאני רואה בבהירות פתאום.
לעומת דברים אחרים.
- מעצבי אופנה כמו כל אחד שעוסק בעיצוב ואומנות, מגשימים חזון ביצירות שלהם. הם רוצים שהדבר האמיתי יראה כמו בציור. הם יוצרים פנטזיה, ומציגים לכם את המוצר האופטימלי- הבגד במלוא הדרו. המקסימום הפוטנציאלי של הבגד. דוגמניות בעולם האופנה, תפקידן האחרון הוא להראות את עצמן, או להיות אובייקט מיני. תפקידן הראשון הוא להציג את הבגד וליצור פנטזיה. הפנטזיה כוללת בתוכה את הלוקיישן, הצבעים, הבעות פנים, אווירה, התנועות והזרימה של הדוגמנית- ויכולים להראות הכי טבעיים בעולם או הכי נוקשים בעולם, והכל חלק מהפנטזיה- של המנהל האומנותי, מעצב האופנה, הסטייליסטים, הצלם. שימו לב כמה גזרות לא מחמיאות (לנשים רגילות) יש במגזינים. למה? הם מגדילים את התחת, מרחיבים את הכתפיים, עושים דברים משונים לגוף שלנו- בגדים כאלו, רק בחורות רזות יכולות ללבוש ולא להראות כמו איזה תפוח אדמה מוקרם. בחורות רזות בעולם האופנה הן כמו קולב, הגוף שלהן צריך להיות חסר שומן לחלוטין כדי לגרום לבגד להראות מושלם- כדי שבבגד לא יהיו כפלים, כדי שהוא יוצג באופן מושלם.
- אחר כך את רואה את עצמך, בחורה רזה למדי, מידה 38, בחנות הבגדים, עם אותו בגד שהדוגמנית לבשה על המסלול או בכתבה במגזין, ופתאום זה נראה עלייך זוועה. כי את שמנה? לא. כי הגוף שלך שונה מקולב. כי יש לך צורה... וזה בסדר.
- גם בנוגע לבגדים "רגילים"- הרבה מהפקות אופנה וצילומי אופנה בכלליות מאוד "נשענים" על שפת הגוף של הדוגמנית, הרבה פוזות דורשות תנוחות לא רגילות, זוויות צילום לא מחמיאות, ודברים שפשוט עושים רע ל"נשים אמיתיות". אין ספק שקשה למצוא זוויות נכונות, תאורה נכונה, זווית מחמיאה- לכל אישה, אבל זה הופך את העבודה להרבה יותר קלה וגמישה, עם פחות דאגות ל"מה מחמיא" ויותר דאגות למצוא IMAGE אופנתי מוצלח.
ערכתי את הפוסט הזה אחרי שהוא הגיע לממולצים ואחרי כמה תגובות שגרמו לי לחשוש שלא הצלחתי להעביר את הנקודה שלי כמו שרציתי. הנקודה שלי לא הייתה לשאול מה יותר יפה רזה או מלא, ולא לומר שאין דוגמניות מלאות, או נמוכות, או אנורקסיות...
פשוט לנסות להסביר, בעיקר לעצמי- למה עולם האופנה נמשך כל כך לבחורות רזות וגבוהות. הרי יש סיבה לזה, ועולם האופנה מתחיל להזיע, רק היום, 6.5.12, פורסם ב"סגנון" מאמר שמספר על מספר גבוה של עורכי המגזין "ווג" שהולך לנקוט מספר צעדים על מנת ליצור תעשיה בריאה יותר.
אצבע מאשימה מצביעה לכיוונם- אלו שקובעים את הטרנדים, ואני מנסה להסביר לעצמי, בתור אחת שמוצאת יופי בכל כך הרבה סוגים של אנשים- למה אני אוהבת לצלם בחורות דקות וגבוהות?
התשובה לפי דעתי היא בגלל המגוון הפוטנציאלי לצילומים.
ככל שמשלבים אצל דוגמנית יותר גורמים כמו: גובה, משקל, הבעות פנים, תנועות אלגנטיות ועוד- ככה הדוגמנית בעלת פוטנציאל גבוה יותר להצליח, אך זה לא אומר שדוגמנית שנתון אחד או יותר אצלה לא תואמים ל"צורך" של התעשיה, לא תוכל להצליח.
חפרתי...
אז, הנה סט שעשיתי עם סימונה בחודש שעבר.
.
.
.
.
.
.
.