זהירות, חפירה לא קוהרנטית בדרך

אז היום ה4.2.

היום עברה שנה מאז שסיימתי את חולית בפעם הראשונה, ומאז שהחיים שלי חישבו מסלול מחדש.

ביום ההוא האקס שלי (אז בן הזוג) היה באיזה סמינר של המגמה שלו, אז בחוסר אונים מסוים יצאתי להפסקה עם החברה הכי טובה שלי אז, ועם עוד מישהי שממש קשה לי איתה כי היא היתה דוחה אליי במשך המון זמן וכשהבנתי את זה התחילה להתרפס בפניי שאני אחזור אליה, והייתי כל כך בלחץ מזה והיה לי ממש רע, ואז עשיתי שטות ואיבדתי את החברה הכי טובה שלי. כשחזרתי הביתה מביה"ס באותו יום רק ישבתי וקראתי את 100 העמודים שנשארו לי מחולית, וניסיתי לשרוט את אצבעות יד ימין שלי כדי לשכוח לחלוטין ממה שקרה.

יום לפני זה היה אחד הימים הכי טובים שהיו לי בחיים, אבל בשלב הזה היו לי בדיוק שני אנשים בכל העולם מלבד ההורים שלי - וביום למחרת איבדתי את החשובה מבין שניהם בגלל שטות שאני עשיתי - וחודש אחר כך איבדתי גם את השני, ונשארתי לבד בעולם.

כמו שאמרתי לידיד טוב שלי ביום שני - שתי אפשרויות עמדו בפניי באותו זמן: להתאבד או לפתח כישורים חברתיים. זה לא נשמע שקול וזה אולי אפילו אידיוטי, אבל פירוש האופציה השנייה היה להפוך את החיים שלי לגמרי, וזה היה נורא בעיניי - כי מאז כיתה ד' הכישורים החברתיים שלי רק הלכו והתנוונו בגלל מה שקרה אחרי שעברנו, ובשלב ההוא הם כבר גססו לחלוטין (וחלק גדול מתהליך הגסיסה אני מוכנה לזקוף לזכותה), ולא הראיתי שום נכונות להחיות אותם. הביטחון העצמי שלי מת עוד לפני זה, אבל שנאתי את עצמי יותר מתמיד באותו זמן, בעיקר כי השיער שלי היה בשלב המגעיל הזה שבין קצר לארוך שבו אי אפשר לעשות איתו כלום, ואני גם מתולתלת אז הוא היה מגעיל בטירוף, ורק רציתי שהוא כבר יתארך שוב.

אבל אני חושבת שבשנה שחלפה מאז הצלחתי די יפה להחיות אותם. קרו כל כך הרבה דברים (טובים ורעים) מאז, וכולם היו שלי. אני חלק מגרעין, יש לי חברים (והרבה), אני הולכת למקומות כשמתחשק לי ומדברת עם אנשים בהרבה יותר חופשיות מפעם, השיער שלי ארוך כמו שהוא לא היה כבר שנתיים (!!!), אני מצליחה בלימודים ובפרויקטים שאני לוקחת על עצמי, טוב לי בסה"כ, ואני מקווה שזה ימשיך. בזכותה, וגם בזכות העובדה שהתנתקתי ממנה לחלוטין, אני מי שאני היום. ובסה"כ, אני אוהבת את עצמי. אה, כן, והיום באופן מקרי לחלוטין סיימתי שוב את חולית! איזה ספר נהדר. והוא גם איכשהו קשור אליה אז זה בכלל קטע מצחיק.

קצת התלבטתי איזה שיר לשים בסוף הפוסט, אז אני אשים את שניהם.

את השיר הזה בביצוע הזה היא הכירה לי, והוא אחד מהשירים האהובים עלי מאז (כי פולק זה אהבה).

השיר הזה פשוט מדבר על השלמה, אז... כן. אני די שלמה עם מה שקרה. זה לא קרה בדרך הכי טובה שיכולה להיות, אבל זה לגמרי משהו שהיה צריך לקרות. החרטה היחידה שלי היא שהתהליך שעברתי אחר כך לא קרה קודם, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. :)