הדבר שהכי חשוב בכל העולם הזה הוא לא ידע 

ולא חכמה ולא ציונים שטחיים

ולא הישגים ולא מטרות

הוא בייגלה ירושלמי.

סתם. אהבה. על כל מובניה וצורותיה. 

הלוואי שיבינו את זה כבר

הלוואי שאני אבין את זה כבר

הלוואי שאני אפנים שיש לי

הרבה יותר ממה שאני מדמה שיש.

וזה שאני מחייכת לא אומר שהשלמתי עם הסיטואציה הממש לא משהו שאני שקועה בה כמו בוץ טובעני עד המתניים

אלא בגלל כל אלו שהפתיעו אותי והציעו עזרה מכל סוג שהיא

וכל אלו שעשו את זה וזה לא הפתיע אותי. זה מדהים אותי נורא כל פעם מחדש

העובדה שאני מצליחה להפנים שאנשים אוהבים אותי. ואני אוהבת אותם.

זה הדדי, הדדי. מילה יפה, מתגלגלת יפה, נשמעת כמו מפולת אבנים אבל אני אוהבת את זה משום מה.

נֶמָשִׁים,

בעצב מודחק וחיוך מסופק של הבנתי-מה-תפקידי-כאן.