לחזור לארץ אתמול היה פשוט סיוט.
תמיד שחוזרים מחו"ל מרגישים כאילו כולם ממש התגעגעו וכולם הולכים להתרגש לראות אותך.
טוב אז הנה בדיוק מה שקרה שחזרתי לארץ:
שתי חברות שלי נסעו גם לחו"ל בזמן שלא הייתי, אחת מהן החברה הכי הכי טובה שלי שלא עובר יום אחד בלי שאנחנו מתראות או מדברות.
חברה שלי וחבר שלה (הזוג המאושר) אמרו שהם מתגעגעים ורוצים לראות אותי ואני קפצתי על ההזדמנות ושמחתי שיש לי תוכניות לערב.
כשיצאתי מהמקלחת וסיימתי להתלבש לקראת היציאה הבחור ההוא שאני לפעמים מזדיינת איתו הביע רצון לראות אותי. (לראות=לזיין כמובן).
אבל אמרתי לו שהיום אני לא יכולה, היום אני הולכת לראות אנשים שהתגעגעתי אליהם והם התגעגעו אלי
לידיד הכי טוב שלי לא היה ממש זמן לדבר איתי.. מעליב. לא דיברנו שבוע...
חיכיתי לטלפון מחברה שלי שתגיד לי שיוצאים. חיכיתי שעה וחצי.
התקשרתי בעצמי ומסתבר שנשכחתי לגמרי ובמקומי הם יושבים עם כמה חברים שלהם ומשתכרים.
הרגשתי כלכך לבד.. כאילו לאף אחד לא אכפת בכלל, כאילו בזמן שלא הייתי כולם הספיקו לשכוח ממני.
היחיד שהביע רצון אמיתי לראות אותי היה הבחור ההוא.. וגם הוא רק היה חרמן.
הרגשתי כאילו אין לי אף אחד... כאילו אין לי מה לעשות חוץ מלשכב במיטה שלי ולראות עוד סרטים.
נמאס לי כבר.
נמאס לי להיות תלויה באנשים אחרים.
נמאס לי כבר ואני רוצה לצאת ולעשות דברים ולהנות ולחיות את החיים שלי כי זה הזמן שלי לחיות אותם ואם אני לא אנצל את הזמן הזה אני יודעת שאני אתחרט על זה.
וזאת לא תהיה סתם חרטה... זה יהיה כואב ומייסר ומדכא.
אז החלטתי.
אני אשיג תעודת זהות מזויפת ואני יוצאת לעולם לחגוג ולהנות וזין על כולם.
אני עושה מה שבא לי.
הנה אני באה
וכל מי שמתאים לו (אמא ואבא) יכול להעלם מבחינתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
