25-05-2011 23:18
חזרתי עכשיו ממסיבת הפתעה של גילי, חברה של דרור.
דרור יצא גבר וארגן את כל החברים שלה מהבין תחומי, כמה חברות מהבית ואני וחברים שלי באנו כשחקני חיזוק.
אחת התכונות הגרועות שלי היא שאני לא יודע להסתיר את מה שאני מרגיש, בגלל זה אני חרא בפוקר.
אם אני אוהב, שונא, מזלזל, עצוב, כועס, שמח - קוראים אותי כמו ספר פתוח.
גלגלתי עיניים כל כך הרבה פעמים. החבר'ה מהבין תחומי פשוט חיים את הסטריאוטיפ.
בחורים מנופחים חמושים בחולצות עם הדפס "אברקומבי" ענק.
בחורות בחצאית בגזרה גבוהה, מפוצצות באיפור וגוונים בשיער.
שלא נדבר על "השיח האינטלקטואלי". גאד.
חסר סבלנות.
כל החיים אמרו לנו שאנחנו חכמים, מוצלחים ונגיע רחוק - שבלי לשים לב - הפכו אותנו לסנובים.
על הזין שלי. אני לא צריך להאשים את המערכת: אני שופט אנשים לפי הלבוש וצורת הדיבור שלהם.
באותו נושא (בערך), ישבתי אתמול על הדשא עם עמית (AKA עמית הביישנית):
תיארתי לה קורס בשם "מבוא לתולדות האיסלם" שאני לוקח כ"קישקושי מוחמד".
"מוחמד ?" היא אמרה "ככה קוראים למרצה ?"
אני שותק על זה. שלא יגידו שאני בררן.
אולי זו הייתה אי הבנה.
הלוואי.
23:29