20-05-2011 11:51
אתמול ישבנו אצל שי. וויסקי. שיחת בנים.
כל אחד בצומת אחרת בחיים שלו. הזמנות טובה לתאם עמדות ולשפוך הכל.
האמת - לא יצאתי חבר. שקעתי במחשבות ושתקתי רוב הזמן.
קר. מלא יתושים אצלו בגינה.
לפני שנכנסו לשיחה עמוקה, זרקתי שהלכתי לראות איזה דירה באזור החשמונאים, 60 מ"ר - שלושה שותפים.
אין מקום לזוז, נראת כמו דירה בשכונה ב' בבאר שבע.
ההורים אמרו שאנ'לא עובר לחורבה.
But Daddy ! I cannot afford anything better ! - הרגשתי לרגע כמו "שר" מ"קלולס".
"אתה לא עובר לשם. תמצא משהו יותר טוב ונדבר."
מכירים ת'שיר של שייגעצ ? "היה לי יום רע/ אין לי עבודה/ אבל אבא יעזור לי לשלם שכר דירה"
כסעמק, המצב שלי טוב ואני מתלונן.
פתאום שי זרק לאוויר, שאני באמוק על לעבור דירה ושאני צריך להוריד הילוך.
קצת שוק, כי זה מה שההורים שלי אומרים לי כל הזמן.
אולי כולם צודקים ? מה אני מנסה להוכיח ?
שורה התחתונה, בא לי לא לדפוק חשבון וסוף סוף לחיות כמו תל-אביבי אמיתי ולא בכלוב הזהב בשכונות הצפון.
בא לי לחזור חצי שיכור הבייתה עם איזה דייט שאספתי ברגל ולא באוטו ליסינג של אבא.
בא לי. אז אני חסר סבלנות, אז מה ?
12:18