אז אני שונאת את החגים..

זה מזכיר לי כל פעם מחדש כמה אין משפחתיות אצלנו בבית..

וכן זה לא משהו שחדש לי בכלל אבל לפני כמה שנים אחרי שנים של נסיונות וויתרתי והבנתי, 

בניסיון שלי ."לסדר את המשפחה" שאין עם מי לדבר ושאני מתעסקת עם תחנות רוח.

אז וויתרתי על הניסיון והחלטתי להקים משפחה משלי ולעשות הכל הפוך.. 

אבל בינתיים עד שזה קורה.. אני מקבלת בחגים כל פעם מחדש את התזכורת הזאת של משהו שלא קיים וחסר לי. 

הצורך הזה הוא חדש כי עד לפני שנתיים זה לא היה משנה לי כלכך, איכשהו מאז התהליך של להפוך להיות אמא משהו השתנה אצלי

וזה מציק לי היום ברמה אחרת.. ממקום ריגשי לא ממקום עצבני..מתסכל.. אלא ממקום שמבין חייב ואפשר אחרת. 

ובימים כאלה.. זה מציק הכי הרבה. 

אז לא בקטע של לבאס.. סתם רציתי לשתף במשהו שפתאום הפך משמעותי בשבילי. 

למשהו שאני יודעת שאני רוצה אחרת לילד שלי, למשפחה שלי שתיהיה.. והכי מוזר לי להגיד את זה  :) 

מבינה היום שזה יכול להיות אחרת, וזה תלוי רק בי ובסביבה שלי, ובאנרגיות שלי וזה יביא משהו טוב.

מאחלת לכם חג שמח והמון המון אהבה