האמת, לא הכי יודעת איך להתחיל את הפוסט הזה. 

מרגישה שכל חיי הבוגרים אני בסוג של מבחן לגבי היכולות האישיים שלי. 

מבחן לסובלנות שלי, לנאמנות שלי לחברים, לעצמי, מבחן לחוזק שלי, ליכולת שלי להתמודד עם מצבים לא פשוטים

מבחן לאישיות שלי ולסבלנות שלי לעולם הזה. 

כל פעם מחדש אני מוכיחה לעצמי שזה קטן עליי ואז מגיע משהו חדש שלא ציפיתי לו שמראה לי שאסור לי ולו לרגע אחד להוריד את המגננות שלי

שאני חייבת להיות שם בכל כוחי ושאין סיכוי שזה יעבור בצורה פשוטה וקלה. 

וזה קורה כמעט בכל תחום בחיי מאז שאני זוכרת . 

אז עד מתי אני אצטרך להמשיך עם המבחנים האלה? 

עד מתי החיים האלה יציבו בפניי את המצבים האלה? ולמה כל הזמן זה מגיע במקומות שהכי כואבים לי?

בערך מגיל 12 אני חווה סיטואציות שחייבו אותי להתמודד ולא ליפול.. 

שאם הייתי לרגע אחד מוותרת .. לא הייתי מחזיקה מעמד.. 

והיום כמעט 25 שנה אחרי זה עדיין קורה,למה?

מה לא הספיק? לא למדתי מספיק?

כנראה שלא.. כנראה שכל דבר מלמד.. לא כנראה בטוח !!

בעבר במקרים כאלו הייתי בורחת, הייתי סוגרת הכל ונוסעת, לא משנה לי מה יהיה אחרכך אם צריך נתחיל מחדש

היום זה לא אפשרי למרות שהחשק קיים, אני פשוט מדחיקה אותו, לא נותנת לו להתעצם כי אז יקרה משהו בוודאות

אני מכירה את עצמי.. אני אשכנע את עצמי ואעשה צעד קיצוני ואז הכל ייהרס. 

אמא שלי הייתה כזאת, הייתה בונה משהו בחיים שלה ואז ברגע אחד הורסת אותו.. 

ככה עשתה איתנו וככה עשתה כמעט בכל תחום בחיים שלה, זוגיות, עבודה, כסף, משפחה.

בנתה, השגיה, הייתה בטופ ואז ברגע הייתה הורסת, גונבת, בורחת, מפרקת. 

כשהבנתי שזה ממנה שיניתי את זה אלי,עשיתי ועושה על עצמי עבודה יומיומית כי אני מבינה שזה קיים אצלי וברגע זה יכול להתפרץ

אז עכשיו ששוב אני במבחן, של הסבלנות שלי , של הכוח שלי לא לוותר על הדרך שבחרתי בה

אני מוצאת את עצמי נאבקת בזה וזה מעייף אותי..כל פעם מחדש ועכשיו באופן ספציפי כי זה נוגע במשהו שהכי אני רוצה ולא מצליחה להשיג. 

ואז מתחילות המחשבות של האם לוותר ? האם זה יקרה בכלל?  האם זה מגיע לי ? 

ואיך אני לעזאזל מתשחררת מזה ?

צריכה למצוא את הכוחות כל פעם מחדש בתוך עצמי להתמודד עם זה וזה לא פשוט לי 

וזה מביא אותי לכאן.. לכתיבה שעוזרת לי לשחרר ואולי גם למצוא כוחות ופתרונות בתוך עצמי להתמודד עם זה. 

מבינה בתוך עצמי את הרציונל של למה אסור לי לוותר, וכמה זה יהיה שווה את זה בסוף כשזה כן יגיע וכן יהיה שלי 

והכל ברור לי אבל לפעמים מגיע לי גם קצת לאבד שפיות, לרגע קל, ולתת לעצמי לנוח מהצורך הזה של להיות חזקה ולוותר לעצמי

אז יאללה, הולכת קצת להתבאס על הספה .. אבל מבטיחה שמחר יום חדש והכל יראה אחרת.. 

ככה זה.. לא ? 

לילה טוב אנשים :)