i will always be your little star

באתי, והוא הודיע בשמחה שלקח יום חופש. הוא אמר שמתכנן לנסוע לים, והזמין אותי :)
הוא נוסע עם החברים שלו, והוסיף שהוא כבר רוצה שאני אפגוש אותם, כי הוא תמיד מספר להם עליי..

אני לא יודעת אם לבוא, הוא בטח יהיה עם החברים שלו. אנחנו יוצאים ב8. הוא בטוח שאני באה.

אתמול הוא ביקש עוד כמה ימי חופש, לנסוע לסיני. אני זוכרת שבשבועות הוא רצה לנסוע לסיני, וביקשתי לבוא איתו, הוא לא הסכים. הפעם הוא הזמין אותי בעצמו, ואז לקח בחזרה, כי אני קטינה והוא לא רוצה לקחת עליי אחריות, אם יקרה לי משהו.

ובערב, לפני שהלך, התחלתי לבכות, בגלל ששכולם עוזבים אותי, בגלל אמא, והוא בא, אחרי שנרגעתי כבר, ושאל, למרות שלא ראה, למה בכיתי. התחלתי לבכות שוב, הוא חיבק אותי, וביקש להיות חזקה. הוא ליטף אותי, והצחיק אותי קצת.. עד שנרגעתי. 

אני זוכרת את היום שעישנו, אני מתה עליו, בטירוף.

והחברה החדשה שלי. חרדיה לשעבר, שגרה לבד, כל הזמן לוחצת עליי לנסוע, ולהינות, ואולי הקשר הזה יתקדם. אני לא יודעת אם יהא יודעת שאני רוצה אותו, אבל היא יודעת כמה שהקשר שלנו חזק. כיף לי איתה, אני יכולה לדבר על הבעיות שלי, אבל עדיין, יש המון דברים שפשוט אי אפשר לספר.
עם אמא רבתי אתמול שוב, יותר, אני לא חושבת שהיא אמא שלי יותר, גם הכתב שלי אומר זאת.

בקיצור, חוץ מא מא  הכל מעולה.

היי אמא. לא היית 5 ימים בבית. ולא התקשרת בכלל לדאוג לשלומי, או לשאול איפה אני. חוץ מהפעם שהתקשרת וענית בצעקות עליי- כרגיל, כי חשבתי שהשארתי אותך מחוץ לבית בלי מפתח.

אז ישנתי ברחוב אמא, לא אכלתי הרבה, עישנתי. התקשרתי אלייך, ולא אמרתי את האמת, כי אני יודעת שזה יגרום לעוד ריב, ואת העובדה ששיקרתי לך לא תגלי

היום בבוקר, אמא, קמתי בדיוק מתי שביקשת, בלי שתבקשי פעמיים, והתלבשתי מהר, בלי שתצתרכי לזרז אותי. ויצאתי מהחדר לשאול מה את צריכה. כי לא תעירי אותי סתם, הרי בשבילך יותר שעות שינה בשבילי זה פחות לחץ בשבילך.

התישבתי לידך על הספא, וברוגע, כי באמת נמאס לי לריב איתך, שאלתי.

ואת אמא, עקצת אותי, והתעלמתי, ועקצת שוב, ושוב. 

התעלמת מהעובדה שיש לי דמעות בעיניים ועקצת שוב. וזה מדהים אותי, כי אני באמת לא יודעת מה עשיתי.

"למה אתה תמיד חייבת לרדת עלייי?????" כבר צעקתי. ביקשתי ממך שלא תדברי איתי, ואמרתי שאני שונאת, לא אותך, רק שונאת.

הלכתי לחדר ואפילו לא תרקתי את הדלת. נכנסת אחריי, והתחלת לצעוק. ובכיתי, ראית שבכיתי. ולא הפסקת

ביקשת סליחה על זה שאת נדחפת לי בחיים ומתעניינת, סליחה עוקצת ופוגעת כל כך בטון שלה. ביקשת לא לבקש ממך ולא להתעניין, שאלתי אותך, "מתי בפעם האחרונה ביקשתי?" ולא ענית, כי אני חושבת שאת יודעת שזה נכון.

ביקשת לא לגעת באוכל שאת קונה. ויצאת, בטריקת דלת שאפילו אני לא מצליחה לעשות.

לעזאזל את רואה שטוב לי, ושיש לי סוף סוף חיוך על הפנים. למה את חייבת להרוס?????

נולדתי בטעות, כשאבא שלי בגד באישתו עם אמא שלי.

ואמא רצתה הפלה, אבל לא עשתה. חבל, היה חוסך כל כך הרבה.

כשאבוא לצבא, תדאגו שלא יהיה לי נשק, כי אני בטוח אכניס לעצמי איזה כדור בראש.



בניגוד אליה. אפילו מר מציל דאג לי, והתקשר, כמה פעמים, כי נעלמתי, ולא עניתי. זה עשה לי כל כך טוב הדאגה והיחס שלו אליי אתמול, כמה שאני אוהבת אותו. וכמה שהוא נראה טוב בטי לבנה צמודה מכנסי כדורסל לבנות ונעלי ספורט, ה'.