בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A.B.C
היי, מה שלומך יקירי?
זוכר את היום שנסענו לים, עם חברים שלך? זוכר שהייתי שקטה? אז אני יכולה קצת להאשים את הלא סחי שלי, או את ההרגשה הלא טובה שבאה לי ממש יום אחרי, אבל בעיקר אני מאשימה את עצמי.
אני חושבת שזה מפריע לך, וזה משנה את הדעה שלך עליי- אני כמעט בטוחה בזה..
אני לא יודעת למה ציפית.. אבל אני רוצה להגיד לך את דעתי, תכלס, כי ככה אנחנו..
לא רציתי לבוא מלחתחילה, אתה יודע את זה, הרגשת בטן מטורפת שלי שזה מה שיקרה, כי מה יש לי לעשות עם חבורה של פאקניג בני 24+ אין לי שום דבר משותף איתם חוץ מהעובדה שאני חולה עליך.
ואתה חייב להבין אותי, כי אתה מכיר אותי, אתה יודע איך אני, כבר 4 חודשים...
והנה כשנשארתי עם ר' לבד דיברתי איתו, וכשהלכתי או נשארתי עם ב' דיברנו, אבל כשזה קבוצה, עם אנשים בעלי הרבה יותר ניסיון וסיפור חיים- זה רטע אחר.. וככה אני, אין מה לעשות, וזה מפריע, אבל אי אפשר אחרת.
ואני מקווה שאתה תבין, תפנים, ותתחשב. כי אתה יותר מידי חשוב לי בשביל שתיעלם לי מהחיים חודש לפני שאתה צריך. כי חודש זה 30 יום, שאני פשוט צריכה אותך.
ואני חושבת, ששום דבר לא יכול להפריד, לשנות, להבין ולהתערב במה שיש בינינו, איך שלא תקרא לזה- ידידיות, אהבה אפלטונית, או אהבה רצינית.
אתה יקר לי כל כך שזה פשוט לא בסדר כבר, אני אוהבת אותך, ואני רוצה אותך, ואין לי מושג איך אתה מרגיש, אתה מבלבל אותי וזה כל כך לא בסדר. אני מפנטזת עליך בטירוף, עד הסקס, כי מה שאני מרגישה אליך כל כך הרבה יותר חזק מזה.