היי אמא. לא היית 5 ימים בבית. ולא התקשרת בכלל לדאוג לשלומי, או לשאול איפה אני. חוץ מהפעם שהתקשרת וענית בצעקות עליי- כרגיל, כי חשבתי שהשארתי אותך מחוץ לבית בלי מפתח.
אז ישנתי ברחוב אמא, לא אכלתי הרבה, עישנתי. התקשרתי אלייך, ולא אמרתי את האמת, כי אני יודעת שזה יגרום לעוד ריב, ואת העובדה ששיקרתי לך לא תגלי
היום בבוקר, אמא, קמתי בדיוק מתי שביקשת, בלי שתבקשי פעמיים, והתלבשתי מהר, בלי שתצתרכי לזרז אותי. ויצאתי מהחדר לשאול מה את צריכה. כי לא תעירי אותי סתם, הרי בשבילך יותר שעות שינה בשבילי זה פחות לחץ בשבילך.
התישבתי לידך על הספא, וברוגע, כי באמת נמאס לי לריב איתך, שאלתי.
ואת אמא, עקצת אותי, והתעלמתי, ועקצת שוב, ושוב.
התעלמת מהעובדה שיש לי דמעות בעיניים ועקצת שוב. וזה מדהים אותי, כי אני באמת לא יודעת מה עשיתי.
"למה אתה תמיד חייבת לרדת עלייי?????" כבר צעקתי. ביקשתי ממך שלא תדברי איתי, ואמרתי שאני שונאת, לא אותך, רק שונאת.
הלכתי לחדר ואפילו לא תרקתי את הדלת. נכנסת אחריי, והתחלת לצעוק. ובכיתי, ראית שבכיתי. ולא הפסקת
ביקשת סליחה על זה שאת נדחפת לי בחיים ומתעניינת, סליחה עוקצת ופוגעת כל כך בטון שלה. ביקשת לא לבקש ממך ולא להתעניין, שאלתי אותך, "מתי בפעם האחרונה ביקשתי?" ולא ענית, כי אני חושבת שאת יודעת שזה נכון.
ביקשת לא לגעת באוכל שאת קונה. ויצאת, בטריקת דלת שאפילו אני לא מצליחה לעשות.
לעזאזל את רואה שטוב לי, ושיש לי סוף סוף חיוך על הפנים. למה את חייבת להרוס?????
נולדתי בטעות, כשאבא שלי בגד באישתו עם אמא שלי.
ואמא רצתה הפלה, אבל לא עשתה. חבל, היה חוסך כל כך הרבה.
כשאבוא לצבא, תדאגו שלא יהיה לי נשק, כי אני בטוח אכניס לעצמי איזה כדור בראש.
בניגוד אליה. אפילו מר מציל דאג לי, והתקשר, כמה פעמים, כי נעלמתי, ולא עניתי. זה עשה לי כל כך טוב הדאגה והיחס שלו אליי אתמול, כמה שאני אוהבת אותו. וכמה שהוא נראה טוב בטי לבנה צמודה מכנסי כדורסל לבנות ונעלי ספורט, ה'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A.B.C