החיים שלי סובבים יותר מידי בזמן האחרון סביב אהבה והימשכות לאנשים.
יצא לי להסיח את דעתי שלי בצרות של אחרים, בחקר האבולוציה, ובלימודים, אבל תמיד, לא משנה מה, המחשבות חוזרות לאותו מקום..
אני רוצה לעשות מדיטציה הרבה הרבה הרבה ולהיות בודהה. להפסיק לחשוב, להפסיק להרגיש את הצורך המוטרף לספק את הצרכים שלי, בין עם רגשיים, מיניים פיזים ושכליים..
אני לא רוצה להרגיש את הרגשות המפגרות האלה. אבל מהו בעצם רגש?
זו תחושה שעוברת בראש. היא לא אמיתית, אשליה, זה מה שהמוח אומר, זה תופעה שנגרמת בגלל שינוי בקצב דפיקות הלב, או התכווצות שרירים מיוחדת ושונה, זו מחשבה לא טובה.
בודהה לא צריך שומדבר בחיים, הוא מגיע לרגע של ההארה הנפשית שלו. יש לו דרך חיים משלו, חסרת שנאה, תעוות בצע, ושגיה באשליות.
חסר פואנטה
אתמול הייתי בעבודה. עמדתי במקומי, מאחורי מכונת הקפה, וראיתי שהיה מכות, כשהפרידו בין הרבים (דוס ובחור חילוני) הביאו את החילוני לכיוון שלי. ואז בא דוס אחר. צעק: "אתה לא מתבייש ללכת מכות בחתונה של אנשים מכובדים?" (אנשים מכובדים= דוסים ורבנים מצד אחת המשפחות)
הרים סטנד (דבר כזה ששמים עליו מגש- עשוי מברזל) ופשוט זרק בלי לכוון.
אם לא הייתי זזה את ה10 סנטימטרים המסכנים שזזתי- כנראה שהייתי עכשיו בבית חולים עם זעזוע מוח. אידיוט.
הרס לי את כל המצברוח. כמעט התחלתי לבכות. ורעדתי במשך כ10 דקות.
אני לא מבינה אנשים שלא יכולים לשלוט בעצמם, אנשים בריאים לגמרי. לא יכולים להשתלט על הצרכים המיניים שלהם, על מחשבות מטופשות, ומעשים חסרי מחשבה על ההשלכות.
אוף. מעצבן אותי. ולחשוב עליך גם עושה לי עצוב, כי אני יודעת שנשאר לי עוד שבוע לעבוד. ולך עוד חודשיים וחצי לגור בעיר הזאת.
אין לי את המספר שלך, אני גם לא הולכת לבקש. אם תרצה - תתקשר. אם לא, כנראה שהרגש שלי אליך יעבור, ואני אוריד את הצמיד הזה שנתת לי המסמל את הקשר שלנו, ואמשיך הלאה. אני אזכור את הפספוס הזה שלי, ושלך. אבל החיים קשים.
השיר הזה שאמרת לי לשמוע, בדרך לגימנסיה של אריק איינשטיין, עם ההקדשה על האהבה הפדופילית הזאת. מה היא אומרת?
אני מקווה לזכות ולשמוע ממך כשיהיה לי 18, ומקווה שהגיל זה הדבר היחידי שמפריע לך.
כל פוסט אתה נדחף לי.. לא נמאס לך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A.B.C