בעודי יושבת ומכינה שליפים מתסכלים בהיסטוריה, הסתכלתי שוב בפייסבוק, ואז ראיתי שהאקס האחרון שלי (שהייתי איתו רק שבוע) במערכת יחסים.
זה עיצבן אותי.. הוא ניסה לדבר איתי כמה פעמים.. אבל בגלל שאין לו טלפון והוא מדבר איתי מצ'ט בפייסבוק מאייפון של חבר זה בעייתי אז הוא התנתק. הוא אמר שיש לו משו שהוא חייב לספר לי.
היום הוא איתה, כרגיל אומר שהוא מאוהב על היום הראשון. שם תמונה של איזה תינוק שיש לה תמונה איתו בפרופיל שלה.. מכניס קצת לסרט
אבל זה גרם לי לחשוב, ולהכנס לדיכאון הזה שלי, שאני לבד.
כמה שהוא היה לי חרא, אני רוצה אותו לידי, כמו שהיינו ב3 ימים הראשונים, לפני שהכל נהרס כי אנחנו שני אידיוטים. החיבוקים והנשיקות שלו כל כך ריגשו אותי, המילים שהוא תמיד היה אומר, אני לא יודעת כמה זה אמיתי, כי זה קורה לו עם כולם, אבל זה עשה לי הרגשה טובה, לכל היום. וזה הכי חשוב.
היום הייתי עם מר מציל שלי. כמה שהבנאדם הזה מדהים אותי. אני לא רוצה שהוא יסע, לא רוצה. אכפת לי ממנו. הוא הורג אותי מצחוק, הוא דואג לי.
אוווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףף למה הוא תמיד אומר לי שהמצברוח שלו עולה כשאני באה? למה הוא מספר לי דברים שהוא לא מספר לאחרים בעבודה? למה אכפת לו ממני, תמיד דואג לי. למה הוא נותן לי תסוווצ'רט שלו כשקר לי? למה הוא עושה את כל זה אם הוא לא רוצה להיות איתי? למה הוא פשוט מתעלם מהעובדה הזאת שאני רוצה אותו, והוא יודע את זה. אני יודעת שהוא יודע.
אם הוא יעזוב אותי אני אשאר לבד. הוא אחד הדברים היחידים שמעלים לי את המצברוח כרגע
אני כבר כל כך רוצה למצוא בנזוג, לא חסר לי מחזרים, ואנשים שנראים טוב. אבל אני רוצה את הדבר האמיתי, שמרגישים מהמבט הראשון.
אני רוצה את האחד שאני אעשה בשבילו הכל, האחד שאני אחכה ימים גם אם זה רק לחבק אותו, ואני לא אצתרך אפאחד אחר חוץ ממנו.
האחד שגם אם אצתרך לוותר על הכל בשבילו- זה יקרה.
שם בהרים שמעל הכפר שלנו
יש שם גן של שושנים
מחר אצא לי השכם בבוקר
עם ציוץ הציפורים
אביא לאהובי משם פרח
משדה האדומים
אדע, אני שלו והוא שלי לעולמים.
ירדתי מההר לכפר שלנו
בשערי שושנים
אך אהובי לא בבית
שקט בין החדרים
שם בנהר שליד הכפר שלנו
אהובי בלילה לא חזר
מצא לו אהובה אחרת וליבי נשבר.
לא, אלוהים תעשה שיבוא
מחכה ביום ובלילה
לא, אין לי כח שעוד יום יבוא
שושנים עצובות, והוא לא פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A.B.C