הנער ניסה להקשיב לליבו.
זה היה לב קשה; בזמנים קודמים תמיד היה ליבו מוכן לספר את סיפורו, אבל בזמן האחרון השתנו הדברים.
בזמנים הקודמים הוא היה רגיל תמיד לעזוב, ועכשיו רצה להגיע בכל מחיר.
לפעמים היה לבו מספר לו במשך שעות סיפורים של געגועים, ולפעמים היה מתרגש כל כך מן הזריחה, עד שהנער נאלץ להסתיר את דמעותיו.
לבו פעם במהירות כשדיבר אל הנער על האוצר, ויותר לאט כשעיניה של הנערה אבדו באופק האינסופי.
אבל מעולם לא היה שקט, לבו של הנער.
"למה אנחנו צריכים להקשיב ללב שלנו?" שאל הנער,
"כי במקום שנמצא לבך, שם נמצא האוצר שלך."
"אבל הלב שלי נסער," אמר הנער. "יש לו חלומות, הוא מתרגש והוא מאוהב באשה. הוא מבקש ממני כל מיני דברים, והרבה לילות הוא לא נותן לי לישון כשאני חושב עליה."
"זה טוב. הלב שלך חי. תמשיך להקשיב למה שיש לו לומר."
"הלב שלי הוא בוגד," אמר הנער. "הוא לא רוצה שאני אמשיך."
"זה טוב. עובדה שהלב שלך חי. זה טבעי לפחד לתת תמורת חלום אחד את כל מה שעבר הצלחת להשיג."
"אם ככה, למה לי להקשיב ללב שלי?"
"כי לעולם כבר לא תוכל להשתיק אותו. גם אם תעמיד פנים שאתה לא שומע מה הוא אומר לך, תמיד הבוא יהיה שם בקרבך, ויזכיר לך בלי הרף מה הוא חושב על החיים ועל העולם."
"אפילו כשהוא בוגדני?"
"בגידה היא מכה שבאה ללא אזהרה מוקדמת. אם אתה מכיר היטב את ליבך, הוא לעולם לא יוכל לעשות לך את זה. כי אתה תכיר את חלומותיו ואת משאלותיו, ותדע איך להתמודד איתם. אף
אחד לא יכול לברוח מהלב שלו. לכן מוטב להקשיב למה הוא אומר. כדי שלעולם לא תבוא מכה לא צפויה."
והנער המשיך להקשיב ללבו. הוא למד להבין את תעתועיו ואת תכסיסיו, ולקבל אותו כמו שהוא. פחדו חלף, ושוב לא הרגיש צורך לחזור, כי יום אחד אמר לו לבו שהוא מרוצה. "אמנם אני מתלונן
לפעמים," אמר הלב, "אבל זה מפני שאני לב של אדם וזה טבעם של לבות בני האדם. הם פוחדים להגשים את החלומות הגדולים שלהם כי הם מרגישים שהם אינם ראויים להם, או שלא יצליחו
להגשים אותם. אנחנו, הלבבות, רועדים מפחד רק ממחשבה על אהובים שנעזבים לתמיד, על רגעים שיכלו להיות יותר טובים ולא היו, על אוצרות שהיו יכולים להתגלות אבל נשארו גנוזים
בחולות. כי כשהדברים האלה קוראים, אנחנו סובלים מאוד."
"הלב שלי מפחד לסבול," אמר הנער לילה אחד כשהסתכל בשמים חסרי הירח.
"תגיד ללב שלך שהפחד מפני הסבל גרוע מן הסבל עצמו. ושום לב אף פעם לא סבל מפני שהלך לחפש את חלומותיו, כי כל רגע של החיפוש הוא רגע של פגישה עם אלוהים ועם הנצח."
כשהתעורר הנער, התחיל לבו לספר לו דברים שבאו מנשמת העולם. הוא אמר שכל מי שמאושר, אלוהים נמצא בקרבו. ואת האושר אפשר למצוא גם בגרגר חול מן המדבר. כי גרגר החול הוא
רגע של בריאה, ומיליוני שנים נדרשו לו ליקום כדי לברוא אותו. " כל אחד על פני כדור הארץ, יש לו אוצר שמחכה לו," אמר לו לבו."אנחנו, הלבבות, איננו מרבים לדבר על האוצרות האלה, כי
בני האדם אינם רוצים עוד לצאת ולחפש אותם. אנחנו מספרים עליהם רק לילדים. אחר כך אנחנו נותנים לחיים להוביל כל אחד אל גורלו. לרוע המזל, מעטים הולכים בשביל שמסומן להם -
השביל אל הייעוד, ואל העושר. רוב בני האדם רואים את העולם כמקום מאיים, ובגלל זה העולם אמנם נעשה בשבילם מקום מאיים.
"לכן אנחנו, הלבבות, הולכים ומנמיכים את קולנו. אבל אנחנו לא משתתקים אף פעם. ואנחנו מקווים שהמילים שלנו לא יישמעו: אנחנו לא רוצים שבני האדם יסבלו מפני שהם לא הולכים אחרי
לבבם."
" למה הלבבות לא אומרים לאנשים להמשיך ללכת בעקבות החלומות שלהם?" שאל הנער.
" כי במקרה הזה הלב הוא שסובל יותר, ולבבות אינם אוהבים לסבול."
ועכשיו את/ה תחשבו. מה עם הלב שלכם?
האם אתם מקשיבים לו?
האם מסרתם אותו לנשמת העולם?
האם הוא לב בוגדני?
האם הוא מוביל אותכם אל האוצר שלכם?
האם הוא באמת שלכם?
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זהו זמן שגעון
מהומה עד אין קץ
ובכל רגע חדש
פורענות לא עלינו
והכל חי ברשת הכל מתפוצץ
ובאופק אחר על אותו דף גמרא
יושבים כל הלילה אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס ברוח
שורק בלוז כנעני
מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדיין זוהר
זה סיבוב הופעות מקומי
אתה יודע
אותו שיר כאב הולך וחוזר
ובאופק אחר
סביב שולחן השבת
יושבים כולם יחד
גם אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס בודד
שורק בלוז כנעני
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר
ומילים כמו שלך
אף אחד לא אומר כבר
הנר שלך מאיר עדיין בוער
ובאופק אחר אחרי הופעה
נעביר בסיבוב זר קוצים ריחני
שלוות עולמים
פרדס חנה כרכור
אקליפטוס ענק
שורק בלוז כנעני
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
הנר שלך מאיר עדיין בוער
פאק אוריה איך קלעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
